דפי הנצחה

אני (חנה) שור ז"ל
אני (חנה) שור, לבית וינצלברג, נולדה ב - כשנוב- פולין- ב' טבת תרע"ה (19.12.191) הוריה עסקו במסחר בבגדים. אחרי מלחמת העולם הראשונה, עברה המשפחה לקיל- גרמניה. שם למדה רק עד בי"ס תיכון,כיון שהוריה החליטו, שיותר חשוב לעזור בפרנסת המשפחה. בהמשך הצטרפה לתנועת בח"ד.
באפריל 1935 הגיעה באנייה לארץ, .נשלחה לכפר יעבץ להכשרה לקראת ההתיישבות. לטירת צבי הגיעה ב-1937, ועבדה בגידול תרנגולי הודו.
נישאה למקס שור, שהיה פעיל בקיבוץ ובהגנה. נולדו להם דני, רותי ומלכה.
לנוכחותה של אני ולאישיותה הייתה משמעות בחברה הקיבוצית.
טרם סופרו כל הסיפורים על חלקן החשוב של הנשים בימים של הקמת הישוב , על דרך התמודדותן בחיי השיתוף ובמיוחד,על עמידתן בתנאים הקשים בעמק בית שאן.
כאשר נפטר מקס ז"ל , המשיכה אני לעמוד בראש המשפחה.
מעל שבעים שנה חייתה אני בקיבוץ. בני טירת צבי הראשונים זוכרים את אני כספרית ומנהלת מחסן בגדי - ילדים אולם רוב שנותיה בקיבוץ עבדה במטבח. לאני , חשוב היה להעניק תחושת בית , בצד רעיונות גדולים של "קיבוץ" וערך של "עבודה". בבית תמיד יש אוכל טעים, משביע, כשר ואסתיטי. בקיבוץ הדתי ובין תושבי העמק ידעו, שאם כבר לסעוד בעמק – עדיף בטירת צבי אני הייתה מבשלת הראשית במטבח. במסגרת זו עבדו נח"לאים, מתנדבים, זמניים, חדשים, בני ובנות המשק ולמדו אצל אני מוסר עבודה מהו, וכך למדו לעבוד.
לאני הייתה חוכמת חיים ,וממנה שמענו הרבה אמרות שפר בתחומי –החיים.
כגון :"לעולם יש לתת כבוד לבעל..."-כך נאה דרשה ונאה קיימה.
לאני היה איכפת מהמתרחש בקיבוץ. השתתפה באסיפות חברים ,ולא הפסידה מסיבה או אירוע תרבותי. התעניינה בספורט והפליאה במלאכת הסריגה.
בשבתות וחגים התמידה בתפילות שחרית ומוסף, האזינה לשיעורים ולהרצאות ונטלה חלק בטיולים עם בני גילה.
אהבה חיים, העריכה השקעה של חברי וועדות ופעילים, וידעה לברכם ולהודות להם.
אני זכתה, ל "חיים ארוכים ,חיים של ברכה, חיים של אושר וכבוד..."
נפטרה ב-ז' אדר תשס"ז (25.2.2007),והותירה בקיבוץ וברחבי ארץ ישראל, משפחה ענפה ויפה, אנשי תורה ועבודה המכבדים את פועלה וזכרה.
יהי זכרה ברוך.