|
|||||
אסתר לבית טנדייטניק נולדה בעיר לודז' בפולין. לודז' התפרסמה כמרכז תעשיות טקסטיל ואכן הוריה נהלו חנות בגדים ופרוות. אסתר למדה בבית ספר יסודי כללי ובתיכון בגימנסיה עברית בלודז'. היא הצטיינה בלימודיה, העיקר בשירה פולנית.ל"בני עקיבא" הגיעה עם אחותה שרה. משפחתה, ובמיוחד אמה רחל, היתה ציונית נלהבת, דאגה ותמכה בפעילות תנועת הנוער ואחרי מלחמת העולם השניה הגיעה כפליטה לארץ ישראל. כאן בטירת צבי בקרה בעיקר בחגים עד שהשתקעה ביננו. אסתר ואחותה הצטרפו להכשרה בסלבקוב. בהכשרה זו טפחו את השירה החסידית ושירי הנשמה. אסתר ידעה לשיר וקולה היה נעים וחזק. אסתר התארסה עם בחיר לבה זלמן הלוי דויטש שהקדים ועלה לפניה ארצה והיה ממייסדי טירת צבי. שנה מלאחר מכן קבלה אסתר תעודת עליה (סרטיפיקט) בה נרשמה כאשתו של חברנו ברוך מלמד ז"ל והצטרפה לטירת צבי. כעבור שנה נוספת נישאה לזלמן שהיה איש טוב, נעים הליכות ושמח. נולדו להם בן, יאיר ובת, רבקה. זלמן נהג במשאית, מקצוע נחשב מאד באותם הימים ובהמשך התמנה לנהג אוטובוס "אגד". זלמן נהרג בתאונה קטלנית בכביש ליד כפר ויתקין והותיר את אסתר אלמנה עם שני ילדיה. לאחר כמה שנים, באומץ לב ובתושיה, נישאה אסתר ליוסף שטרנרייך שהגיע מקפריסין בגרעין ה"אנגלים" ונולד בנם דוד. אסתר פתחה את ביתה לילדי חוץ שבאו ללמוד בבית ספרנו ולא היה להם כאן בית. אסתר עבדה בתחילה כמטפלת חולים, אח"כ כמטפלת ילדים והוראת מלאכת יד לבנות בבית הספר. לבסוף, מצאה את מקומה כתופרת מוכשרת ובמקצוע זה עבדה שנים רבות. במשך שנים נהגו החברות לבוא לביתה ולקבל ממנה הוראות לסריגה. בכלל, סריגה, רקמה ותפירה שיצאו מתחת ידה היו מלאכת מחשבת של ממש. למרות הקשיים אלמנות בגיל צעיר ומחלות שונות, זכתה אסתר לראות שנים טובות וארוכות, להנות ממשפחה גדולה רבת נכדים ונינים, אנשי תורה ועבודה, מקצוענים חרוצים ויראי שמים ב הם חזנים וקוראים בתורה, עוזרים כשצריך, עוסקים בתרב ות וחינוך וכל עבודה נדרשת. אסתר היתה מעין גשר בין עולם שנספה ובין עולם שהתחדש. הדרך לא היתה קלה אך זכתה אסתר בנחת מלוא חפניים. ............................................................................................................................................. 47 שנים חלפו מאז נפרדו הורי ועזבו את הקבוץ ואני אז נער בן 17, תלמיד כתה יב' נשארתי לבד במשק, בן קבוץ וילד חוץ. אמי עזבה עם אחי ואחיותי לניר עציון, שם התגוררה בצריף שבדי קטן שלא יכול היה להכיל את כולם. להורי היה קשר טוב עם משפחת שטרנרייך. אבא עבד במוסך עם יוסל ולאמא היה קשר טוב עם אסתר מאז שהיתה שותפת סוד לקשר שנרקם בינה לבין יוסף עוד בהיות הקשר בחתוליו. נוסיף לכך את העובדה שיאיר ואני היינו שותפים לחדר מגן הילדים ועד צאתנו לצבא והרי לכם מתכון ראוי לאימוץ. בכל הימים הייתי מבלה הרבה בחדר הוריו של יאיר ואסתר קבלה אותי כבר אז כבן בית. כשהתגייסתי לצה"ל הייתי מגיע כל שבת חפשית שניה לטירה לביתם של אסתר ויוסל, שם הרגשתי בבית. כאשר שרתתי בגדוד 50 חליתי ואסתר הציעה שאבוא לאשפוז בחדרי החולים בטירת צבי במקום לשכב לבד בבידוד בצבא. כך קרה שביליתי שבועיים בחדר החולים ואסתר היתה באה לבקרני כמה פעמים ביום ודואגת לכל מחסורי מדייסה ועד עוגה מאפה ידה. כשעזבתי את הקבוץ אמרה לי אסתר "אתה ממשיך להיות הילד שלי ותמיד תוכל להרגיש אצלי בבית". כשנישאתי לאדווה, בתום ירח הדבש, הגענו בערב יום כפור לטירת צבי לשמוע אל הרינה ואל התפילה ולהתקבל בחיבה בביתם של אסתר ויוסל, ועד היום אנחנו בתפילת יום הכפורים בטירת צבי. מאז ועד ימיה האחרונים שמרנו על קשר חם וקרוב עם עם אסתר ויוסף. בשנתיים האחרונות בקרתי אותה במרכז הסיעודי. בשלבים הראשונים כשעוד היתה צלולה היתה אומרת לי בשובבות "מה הם פה יודעים על הקשר בינינו". בחצי השנה האחרונה כשבאתי לבקרה הית אסתר מבולבלת אך כשראתה אותי מדבר עם שתי חברות ותיקות, משכה אותי בידי בכח ואמרה להן "אורי הוא ילד שלי ולא שלכן". זו היתה האמת שלה שהפציעה מתוך הבלבול ובשבילי היתה זו אמירה אמיתית ונוגעת ללב. כן אסתר יקירתי, תמיד אשאר ילדך. אורי נוה בשלושים | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
|
