דפי הנצחה

חֲבִיבָה דֹּלֶב ז"ל

חביבה נולדה בפורים- שושן תש"ז. כמו כל הילדים, גדלה בבית התינוקות, בפעוטון ובגן הילדים, למדה בבית הספר המשותף, יצאה עם בני גילה לקייטנות, למחנות קיץ ולטיולים. לפני הגיוס לצבא, עם סיום הלימודים, חלתה. חייה וחיי המשפחה התהפכו. היו אִשפוזים, היו ימים בבית, בביתם הקטן של ההורים נפתלי ורבקה דולב זיכרונם לברכה. לפני שנים הייתה חביבה יוצאת לעבודה לפי יכולתה, היו זמנים שבאהבתה הגדולה לתינוקות, הייתה עוזרת בטיפול בבית התינוקות, בשעות של טיול ומשחק. אח"כ במשך שנים, הייתה מקפלת יום יום את הכבסים המכובסים של חדר האוכל. הקיפול שלה היה מדויק ומסודר כמו עבר גיהוץ. במשך השנים נוצר הצורך להרחיב את דירת הוריה. המשפחה עברה ל"גגות בטון", שם קיבלו שתי דירות צמודות, וכאשר התעורר שוב צורך לשנות, נכנסו לדיור המיוחד שנבנה בעבור הורי חברים, וגם שם הסתדרו בשתי דירות, ובמשך השנים השתלבו בבית הסיעודי שנבנה מסביבם. נפתלי ורבקה זקנו, ולא יכלו לטפל עוד בבתם חביבה, והיא זכתה לקבל מטפלות מבית שאן: דינה סיבוני, רותי תורג'מן ומרים קדוש. ההורים הלכו לעולמם בשיבה טובה ובהרגשה שבתם מסודרת.
חביבה השתלבה במערכת הבריאות הסיעודית והתומכת של "עטרת צבי". כשיכלה עשתה עבודות ברקמה ובאריגה, עבודות יפות ומושלמות. חביבה הייתה חלק חשוב ב"עטרת-צבי": גרה בדירה מטופחת, הקשיבה לשיחות, לסיפורים, נהנתה הנאה רבה מביקורי ילדי הגן, שמחה עם האחיינים שראתה בהם נכדיה. היא העריצה את אחיה הבכור, את אבשלום, והוא מצִדו, עמס על עצמו את האחריות כלפיה, כל פנייה בעניינה עברה דרכו. ידו הייתה 'על הדופק' בכל השנים.
בעבור חברי הקיבוץ, חביבה הייתה אתגר גדול, אתגר לדרכי המוסר, החסד והחמלה.
אִמָּהּ רבקה ז"ל ביקשה, כי לא נקטין את מספר המטפלות, כי הן החברה שלה, הן לה כאחיות, כאמהות וכחברות שלא יהיו לה.
היא קראה למטפלות של חביבה "בנותי". "המטפלות של חביבה"היו חלק מהנוף הקבוע שלנו. הן היוו את המגן של חביבה; מאדם חסר הגנה הייתה למוגנת מאוד, עטופה בתשומת לב .
מסכת חייה המיוחדת באה לקיצה ב-י"א בכסלו תשס"ח – 21.11.07.

ת.נ.צ.ב.ה.