דפי הנצחה

שולמית נולדה בשנת תרע"ח, 1918, בגרמניה בברלין. שולמית היא בתו הצעירה של הרב פרופ' יחזקאל בנעט, מראשי 'המזרחי' בגרמניה, שעמד בראש בית-המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין, והיה מרצה בו. הוא היה בקי גדול ברמב"ם ובקי בחישובי הלוח העברי.
לארץ ישראל הגיעה שולמית בשנת 1935 תרצ"ה במסגרת הבח"ד, ולמדה ב'בית צעירות מזרחי' בירושלים. משם עברה להכשרה בשדה-יעקב, זמן-מה הייתה גם בטירת-צבי, ועברה לכפר הנוער הדתי בכפר-חסידים, שם הייתה בין צוות העובדים בתפקיד אם בית הדואגת לילדי עליית-הנוער שלמדו וגרו בכפר הנוער. במשך השנים הכירה את משה מאיר, כשעסק בקניית בשר בעבור 'טיב', והיה בנסיעות לחיפה. הם נישאו בגיל מבוגר, ונולד בנם דרור.
שולמית, בהיותה אשה יחידה ומיוחדת, חברה טובת לב וכן אשה היודעת היטב מה דרוש לה, עמדה על-כך שתקבל את כל צורכה, שהיה מועט וצנוע. שולמית, מאז הייתה לאם, דאגה בכל מאודה וככל יכולתה לבנה היחיד, לדרור.
היא עבדה שנים רבות במטבח ובחדר האוכל. בדבקות ובעקביות, התייצבה בוקר-בוקר לעבודה, ידעה בדיוק מה עליה להספיק, ושמרה על גבולות של מקום וזמן. כאשר הגיעה לגיל מבוגר פרשה מהעבודה והייתה יותר זמן בביתה, כשהיא דואגת לבית מסודר ומאורגן לה ולדרור, וזאת אחרי שמשה נפטר ממחלת לב.
כשהגיעה לגיל 80 ביקשה שולמית מן האחראים לענייני בריאות וזִקנה לעבור אל הדיור המוגן, ליד
הבית הסיעודי. עזרנו לה להעביר את הדירה, ומאז נקלטה שולמית היטב ב'עטרת צבי', והמשיכה את חייה בכוחותיה, עם עזרה קרובה כשנזקקה לה.
יותר מכול, אהבה שולמית לספר זיכרונות מילדותה בברלין ומתקופת כפר הנוער, והיו מספר חברות שהתמידו לבוא לבקרה ולהקשיב לה. התפעלנו מהיכולת שלה לספר ולהסביר את עצמה, ומכוחותיה לנהל את אורח חייה הקבוע.
שולמית אהבה לתת מתנה לכל זוג שהתחתן (אפילו כשלא הוזמנה לחתונה), ולכל תינוק שנולד. היה לה מצבור של מתנות. נתנה גם למשפחות שאירחו אותה ואת דרור בליל-סדר, בחג ובשבת. גם מצוות צדקה הייתה מקיימת, ותרמה סכומי כסף קבועים ל'יד-שרה', לאיל"ן, לאלי"ן, לאקי"ם ולעוד מקומות.
שולמית הלכה לעולמה בדממה ובשקט, כשהיא סמוכה ובטוחה שדרור, מסודר ומטופל בטיפול טוב, שהוא לא לבדו.
שולמית תיזכר כאשה טובה, ואם אוהבת ודואגת, אשה יחידה ומיוחדת.
נפטרה בטירת-צבי ב- ז' באדר א' תשס"ח – 13.2.2008