דפי הנצחה

אשר רום (פרומא) ז"ל

נולד ב- 1921 באלטונה, בגרמניה. משפחה ציונית, משכילה, לא אורתודוכסית. אשר למד בביה"ס היהודי בהמבורג.
ב- 1935 הבין אביו של אשר שעתידה בקרוב לפרוץ מלחמה, ויש לעזוב במהירות את אדמת גרמניה, האב ביקש מאשר להפסיק את לימודיו בתיכון, וללכת ללמוד מקצוע. אשר החל לעבוד כשוליה אצל משפחה יהודית עשירה שהייתה לה סוכנות למתכות. כשהחרימו הנאצים את המפעל היהודי, החליט אשר שהיה חניך הבח"ד, ללכת להכשרה ליד ברלין, בהכשרה הוקמה חווה בה למדו הנערים חקלאות, ב- 1938 בזמן הפוגרום הרסו הנאצים את החווה, הנערים ברחו ואשר חזר עם כמה מהנערים לבית הוריו בהמבורג, ומשם, קבלו אישור הגירה לאנגליה. שם עבר בכמה הכשרות, ב- 1944 בהכשרה במנצ'סטר פגש את הדסה לבית הלפרט והם נישאו, נולדו להם 5 ילדים: אביבה, גיורא ז"ל (שטבע בגיל שנה וחצי), נחום, רענן ועירית. כשנסתיימה המלחמה החליטו אשר והדסה לעלות לישראל עם בתם אביבה, הם הגיעו לצרפת,ומשם נפתחה בפניהם אפשרות לעלות לישראל,דרך קהיר, כתיירים.
ב- 1947 הגיעו אשר והדסה לחיפה, משם לקחו אותם שבוע ליבנה, ומשם לטירת צבי. בטירת צבי נכנס אשר לעבודה ברפת,ונהל את הרפת במשך שנים, גם כשעברה הרפת מרפת חלב לגידול בקר- לבשר, כל עוד הרפת פעלה השקיע בה את כל מרצו, עד שנסגר הענף. במשך כל השנים הרגיש אשר את הצורך לפצות עצמו על שנאלץ לקטוע את שנות לימודיו בתיכון, הפריע לו שלא יכל לסייע לילדיו בגמרא, ולכן רכש לעצמו אשר ספריה יהודית בסיסית, והקפיד ללמוד לבד.כשחוסלה רפת הבקר,עבר לעבוד בטיב כמשווק לקיבוצים, נבחר לגזבר הקיבוץ,ואח"כ להנהלת חשבונות בדג שאן ובקיבוץ,ולניהול התקציבים והקופה של החברים. ב- 1986 חלתה הדסה בלבה ולא שבה לאיתנה, אשר טיפל בה במשך 10 שנים במסירות אין קץ, נפטר בערב יום העצמאות, ב, אייר תשס"א.