הערבים שלא השלימו עם תכנית החלוקה שהתקבלה באו"ם - החליטו לתקוף את טירת צבי ולהשמידה. את ההתקפה ביצע "חיל השחרור" שמפקדו היה קאוקג'י. ההתקפה החלה בבוקר ו' אדר תש"ח 16.2.48(כחודשיים לפני הקמת המדינה) והשתתפו בה כמה מאות אנשי כנופיות ערבים. היריות החלו בארבע לפנות בוקר ולאחריהן נסיונות הסתערות על הישוב.
התקפותיהם נהדפו בידי לוחמי הקבוץ אך הם הצליחו לפגוע בחבר המשקנפתלי פרידלנדרשנפל בעמדתו שעל הטירה. עם עלות השחר החלה הפגזה על הישוב ושוב החלה הסתערות של הערבים. באותה שעה החל לרדת גשם שוטף ותוך זמן קצר הפכה הארץ לביצה והחלו מעצורים בכלי הנשק. מגיני הקבוץ התארגנו לטיפול בכלי הנשק אך לעומתם מצב התוקפים היה קשה ביותר. כלי היריה יצאו מכלל שימוש והבוץ לא איפשר להם להתקדם. משנוכחו שלא יצליחו בהתקפה החלו לסגת כאשר הם משאירים מאחוריהם נפגעים רבים , כלי נשק ונעלים שחלצו כדי לברוח מהר יותר. כשהגיע כח התגבורת שהוזעק לטירת צבי היה הקרב כבר גמור ולאנשיו נשאר רק לסרוק את האזור ולעזור באיסף השלל.
ההשפעה של נצחון אנשי טירת צבי על הישוב בארץ היתה עצומה. עד אז לא היה נסיון ערבי לכבושישוב יהודי בעזרת יחידות צבאיות מאורגנות. היתה זו הפעם הראשונה שאנשי הישוב היהודי בארץ הוכיחו שבלחימה צבאית עיקשת ניתן להגן על הישובים החדשים שהוקמו. תוצאות הקרב היוו מפנה מכריע בתולדות טירת צבי. למחרת הקרב נראו תושבי האזור הבדואים כשהם רכובים עלחמוריהם , מעבר לתחום הישוב היהודי.חלקם עברו את הירדן מזרחה להתאחד עם המרכז השבטי של שבט "הסאגרים",וחלקם פנה דרומה לבקעת הירדן המרכזית. מעתה היו אדמות האזור כולן יהודיות.
