ערב העלייה לטירת צבי התכנסו בבית אלפא. לעולים על הקרקע הצטרפו רבים.
סיפרה מרים שטראוס (מלמד): ברור היה לנו שנצטרך להכין הרבה מים לשתייה והרבה מזון לחברים ולאורחים הרבים שיבואו. את מצרכי האוכל, יבשים כמובן – לחם, מרגרינה וירקות,קיבלנו מבית אלפא.
אמרו לנו להכין קפה שחור. נתנו לנו פרימוסים ולא הצלחנו להפעיל אותם, עד שהתברר שלא הכנסנו נפט...
כל הלילה עבדנו בהכנות.
על כלל ההכנות פקד חנוך גרשטיין (יורב). הוא נעזר בחבר תל עמל שכבר עבר את יום העלייה שלהם שלושת רבעי שנה קודם לכן. חנוך קבע את סדר העולים: מי באוטו ראשון ומי אחריו.
החבר מתל עמל דאג לתבניות העץ לחומה. העמיסו 14-15 מכוניות עם ציוד ואנשים.
אז, פתאום, כשהכול היה מוכן, החברים החלו לרקוד. הצטרפו חברי בית אלפא וכל השאר, חברי המשקים, העוזרים והנוטרים, הפועלים השחורים והמקצועיים, כולם רקדו, מעגלים מעגלים, שרו, ולא הפסיקו לרקוד. הרצפלד שר "שורו הביטו וראו, מה גדול היום הזה" והחברים הוסיפו "לא נותקה עוד השלשלת".
במרכז רקדו הרצפלד ואלכסנדר אדלר (אביו של אפרים יעיר) והיו נאומים.
נציג בית אלפא אמר במסיבה, שעד כה הם היו היישוב האחרון בעמק(מבית אלפא עד נהלל...),והנה הם מוסרים לנו את "המפתח לעמק" ומקווים שאנו נחזיק אותו פחות זמן מהם.אחרי כשלושים שנה, בטקס העלייה על הקרקע של מחולה, מסר להם חיים יעקובי מפתח סמלי גדול ואמר כי הוא מקווה שהמפתח שניתן לנו בבית אלפא לא יישאר אצלם כל כך הרבה זמן... ואמנם, אחרי שנתיים, הם העבירו אותו למתנחלי משואה.
בעלון תל יוסף שהופיע יום אחרי העלייה על הקרקע סופר: "מ- 5.00 בבוקר החלו להתאסף במחנה של תל עמל הנמצא עדיין בבית אלפא. האוטומובילים הגדולים על משאם מוכנים לנסיעה...
הפעם, לא כמו בזמן עלית "השדה"ו"תל עמל", השתתפו רבים בעליה...
... באו גם 15 חברים מאגודת "השומר". כמה מהם יימצאו במקום מספר חודשים.
המפקד שלהם – רדין, הוא גם מוכתר המקום והמקשר עם השכנים"ותיקי טירת צבי סיפרו שהמוכתר הראשון היה גרשון ריטוב. האם זה היה שמו הקודם?
מלפנים נוסעים הגפירים והשוטרים האנגלים בפיקודו של המפקד האנגלי רינג. מאחוריהם הזדנבה השיירה. דרך עפר, כולם מאובקים. השמיים בהירים, החום מעיק. עמק בית שאן באמצע הקיץ. הדרך מוצפת מים, במכוניות היו פחים שיעזרו במקרה שהאוטו ישקע.
מתקרבים למקום. בית ערבי גדול מוקף גדר במרכז של מישור רחב ידיים. השומרים ירדו ראשונה ונשקם בידיהם. אחריהם ירדו שאר הנוסעים.
מכל צד ועבר אוהלים של ערבים. אף באופק אינו נראה יישוב יהודי. סביבה פראית, נוכרית ומחרידה. לעבודה!
כל כך הרבה אבק שהרופא, ד"ר פרנק הלך וניגב לנו את העיניים כדי שנוכל להמשיך ולהכין את האוכל. מטבח, חדר אוכל ומרפאה – הכול היה מרוכז בקומה התחתונה של הטירה.
לשעה קלה נפסקה העבודה ונערך טקס פנימי. כל העולים התאספו בחצר.יוסף וייץ הכריז כי אוסישקין קבע כי שם המקום החדש יהיה :טירת צבי.
משה שפירא הביא את ברכת התנועה. בין השאר אמר: הדבר מוטל בספק אם במקום הזה היה קיים יישוב עברי גם בעת שישראל ישב בארצו. על כן, זכות גדולה נפלה בחלקו של החלוץ הדתי להיות הראשון בכובשי המקום.כעבור עשרים שנה, בוודאי שמח משה שפירא לשמוע כי נמצאו ליד טירת צבי שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד...
בעיתון "נתיבה" נכתב אחרי העלייה: ...אלכסנדר אדלר ובְנו (אפרים יעיר) מכבדים את החצר, דוד איטריליגטור (בית-אריה, אביה של אילה צביאלי) איש רודגס מכניס חצץ בגדרות. מיכאל חזני מוסר אינפורמציה לעיתונאים המקיפים אותו וראשי שח"ל, מאיר (אור) וחנוך (יורב)סוחבים קרשים. הכול זע-נע, העול מעיק, מוכרחים לסיים עד הערב".
עיתון "דבר" מ-כ"ח תמוז תרצ"ז הביא מדברי משה שרתוק: חבר ותיק מזקני "השומר" אמר כי זהו "לוע הארי". כךהוא הדבר גם בזמנים כתיקנם, אבל, האנשים נשלחו והלכו לשם בכוח רצונם,בלי לדעת מה ייגזר על המקום מחר...
פורסם: בדף השבועישבת"חיי-שרה"כ"א במרחשון תשע"ב18.11.11שנה כ"ו גיליון5
