הטרקטור הראשון - זאב יצחקי*
הייתי אז חבר טירת צבי, והטרקטור הראשון שלנו היה מסוג "אינטרנשנל", בעל עשרים וחמישה כוחות סוס. כדי להתניע אותו, שפכו מעט בנזין במכל הדלק, הרכיבו "מנואלה" (ידית התנעה), וסובבו אותה במרץ. עמדו בפישוק רגליים רחב כדי לא לספוג חבטה מכאיבה, אם המנואלה עפה בחזרה אחרי פיצוץ התנעה כושל. אחרי שהטרקטור נאות להתעורר לחיים, ואחרי חימום-מה, עברו מבנזין להספקת נפט.
היינו בצוות שלושה: אני הייתי טרקטורצ'יק פשוט, ובכל זאת מאוד גא במעמדי, אך שני החברים האחרים (אחד מהם, נפתלי פרידלנדר הי"ד, נפל בהגנת המשק במלחמת העצמאות) היו מכונאים מנוסים. חריש, כיבוש חציר במכבש, קציר בקומביין, עבודת עפר במגרדה, עקירת סִדריות בשטחי הבור, חפירת בריכות, יישור תוואי הכביש – לא היה גבול לשפע המטלות. עבדנו בשתי משמרות - משחר עד צהריים ומהצהריים עד הערב; ואחרי כן – שעות התחזוקה והתיקונים. אני זוכר היטב את הכנת "ארגזי האספסת". זרעי האספסת הזעירים והקלים נזרעו במשטחים מרובעים בגודל של עשרים על עשרים מטר, מדופָּנים סביב בקירות נמוכים. ההשקאה נעשתה בהצפה איטית, וכדי שהזרעים לא יישטפו בזרם המים, קרקעית הארגז הייתה צריכה להיות מיושרת ומאוזנת לחלוטין. לשם כך, לטרקטור נרתם "ארגז מיישר", מִתקן קרשים פרימיטיבי, שנגרר אחרי הטרקטור ואשר עליו ישב אחד העובדים, מצויד בפלס מים. לפי סימון הפלס הזה הזיז העובד את גופו על הארגז לימין או לשמאל, כדי להשיג את האיזון המיוחל הזה. זאת הייתה אחת העבודות המפרכות ביותר שבהן התנסיתי. התחלפנו בנהיגת הטרקטור וברכיבה על הארגז, אך מהר מאוד הפכנו למפלצות מזוהמות, כי לפרצופינו המיוזעים ולכל גופנו נדבק העפר החום-ירקרק-שחור של עמק בית שאן. השמש קפחה על ראשינו ללא רחם, והכובע ומשקפי המגן הקלו אך במעט.
*זאב יצחקי, זאב'שן, (זפשן בפי היקים), ממייסדי טירת צבי. כתב כמה פרקי זיכרונות על ימיו בטירת צבי
פורסם בדף השבועי ערש"ק"וישב"כ' בכסלו תשע"ב16.12.11שנה כ"ו גיליון9
חריש עם סוסים. ברקע חריש עם הטרקטור
