ההתקפה הראשונה - נחום ברוכי, מתוך "עמודים" שבט תשס"ח
ליל כ"ח באדר תרצ"ח היה ליל חורף חשוך. הגשם טפטף לסירוגין, רחשה רוח בסוּף וקול זרימת המים בתעלת אבו פארג' הכבידו מאוד על הראייה והשמיעה. בשעה21:30ערך סרג'נט (סמל) הנוטרים, אלן (משה חורין), סיור בעמדות השמירה שמחוץ לחומה. הוא היה מודע למתח העצום של כולם, ולכן אפשר להם "לנהוג שלא לפי הספר ולצאת מפעם לפעם מתוך העמדות החפורות לשבירת המתח". הוא מצא את כל השומרים במקומם, הכול היה תקין והוא חזר לתוך החצר. אחרי כשעה יצא יחזקאל ויינמן, השומר בחפירה ג' שבפינה הדרום- מערבית, "להתרענן" בחברת יואל שרף, מהמתנדבים שבאו לסייע בשמירה, והם נפגשוליד הסדריה הגדולה (השיזף), מול השער הדרומי, מרחק עשרים מטרים מן החפירה.
בשעה 22:40הבחינו בניצוץ הדומה לסיגריה נזרק מן החפירה שניצבו בה קודם, אל תוך החצר. יחזקאל קרא: "מי שם?" וחטף כדור ברגל, ומייד נפתחה אש כבדה מאותו כיוון לעבר הטירה.שני השומרים נסוגו לתוך החצר, הפצוע הגיע בכוחות עצמו אל הרופא והתעלף, וחברו מצא מסתור בחדר המקוה. כעשרה מתקיפים פרצו את הגדר, התקדמו לאורך החפירה עד לפינת החומה, תוך שהם משליכים שני מטעני נפץ לתוך החצר (כך נאמר בדו"ח הרשמי, אולם שמואל צביאלי טען להד"ם. לדבריו, מטעני הנפץ, היו המצאה שנועדה לאוזני המשטרה הבריטית. במקביל פתחו כעשרה אנשי כנופיה באש מרוכזת מאזור הפרצה, וכאשר השומר שעל גג הטירה כיוון את הזרקור לעבר מקורות הירי נפגע הזרקור ומרגע זה התנהל הקרב בעלטה גמורה. מקול היריות התעוררו כולם וקפצו כל אחד למקומו ולתפקידו. מוטל הירשברג הוציא את הנשק מהסליק מאחרי ארון הספרים בבניין הטירה, חילקו לחברים שעברו דרכו בדרכם לעמדות,והכין את הרימונים להפעלה. הפורצים הגיעו עד קיר עמדה ג', שהותקנה בפינת המחנה. בחדר מחסן הבגדים, השחילו את קני נשקם דרך אשנבי הירי וירו לתוכה. שלושה ממגיניה נסוגו, אך הרביעי, חנוך גרשטיין,
נשאר בפתח העמדה כדי למנוע חדירה דרכה אל החצר. רחל(אשל), קשרית המטה, הגיעה למקום, התרשמה מהמצב וחזרה להודיע ש"הערבים בתוך החצר".גרשון ריטוב המפקד רץ לעמדה, זרק לתוכה רימון, ולפתע הבחין בחנוך וגרר אותו בבגדיו לאחור. באותו זמן, זאב יצחקי ואלן מילאו את כיסיהם ברימונים ועלו לגג הטירה, שם נמצאו כבר יעקב רייפן וקלמן הוניגמן. הם זיהו את מקור האש ואת הכוח המסתער ליד קירעמדה ג', והשליכו לעברו כמה רימונים. ההתקפה נבלמה מייד והערבים נסוגו בצרחות ויללות. נסוגו - אך לא ויתרו, חלק מהם פנה לעבר עמדה ב' שבפינה הדרום- מזרחית,בדרכם חלפו על גבי גשרון שהונח על החפירה, בשעה שמתחתיו הסתתרה ברכה מרחביה הקשרית. מגיני עמדה ב': יוסף לוטוואק, אדו מלר, יהודה טירמן, צבי לויטס ואיזי לוין, קידמו אותם באש יעילה מטווח קצר. אחד מהתוקפים נהרג במקום, אחר נפצע, והאחרים נסוגו דרךהפרצה הראשונה. במקום נשארו גופת ההרוג ושני רובים, מאלו שנשדדו ממשטרת חונזיר בשבוע הקודם. כחצי שעה אחרי ניפוץ הזרקור ולקראת תום הקרב הצליחו מרים ודידו הקשריות להפעיל את פנס האיתות ולהעביר את קריאת העזרה למושב בית יוסף. ההודעה הגיעה לעין חרוד בשעת לילה מאוחרת והתגבורת הגיעה לטירת צבי בשעה 6:10 בבוקר.
חברי מעוז-חיים שמעו את קולות הקרב וראו את ההבהקים, אך נשארו בעמדותיהם מחשש שגם הםיותקפו באותו הלילה . המשטרה הבריטית הגיעה אחרי המ"ן (משמר נע) של הגוש, יצאה בעקבות הכנופייה עד הגלבוע ופגעה בה קשות.
סיכום הקרב: ההתקפה בוצעה על ידיכנופייה ערבית, לא מקומית, שמנתה כ- 80-100 איש והסתייעה במודיעים מקרב הבדואים השכנים . הכנופייה פעלה בטקטיקה צבאית כאשר הכוח המסתער ובו כעשרים איש, התקדם דרך הפרצה בגדר ולאורך חפירה ג' עד פינת החומה ומשם לתוך החצר, בעוד כוח החיפוי ריתק את השומרים וניפץ את הזרקור. ציוד הכנופייה כלל רובים גרמנים (נמצאו כ- 300 תרמילי כדורים מסדרת ייצור 1917) ורובים אנגליים שנשדדו מהמשטרה, וכן מטעני נפץ מאולתרים מתוצרת עצמית. פינוי הפצועים נעשה באמצעות שלוש סוסות שנשדדו ממאהל בדואי סמוך.
המגינים, חברי טירת צבי, היו מתוגברים בכיתת פו"ש (פלוגות השדה של ההגנה ומתנדבים ממקומות שונים בארץ). אין פרטים על מספר האנשים שנמצאו בטירה באותו הלילה. בפועל השתתפו בלחימה בגזרה הדרומית כ- 25 אנשים . מפקדי הקרב היו גרשון ריטוב (מפקדהמקום), אלן (מפקד הנוטרים) וזאב יצחקי (מפקד הפו"ש). חבר אחד נפצע ושתי פרדות נהרגו. לכנופיה היו שישה הרוגים ומספר פצועים לא ידוע,
וחשוב מכול, הכנופייה הזאתלא חזרה יותר להתקיף יישובים יהודיים עד סוף המאורעות. פורסם בדף השבועי ערש"ק"ויגש"ד' בטבת תשע"ב30.12.11שנה כ"ו גיליון11
