ב- 7 בפברואר 1938 נולדה הילדה הראשונה בבית החולים בעפולה, וב- 17 בו, הובאה לטירה. הצעד הזה קבע עמדה חיובית גם להבאת יתר הילדים מרודגס.
התחלנו בהכנות ע"י סדור חדר ילדים וכו'. הילדים היו צריכים לבוא באחד במרץ.-בלילה ההוא היתה ההתקפה!
לא נרתענו. העברת הילדים נדחתה אמנם לכמה שבועות, אבל לא ירדה מן הפרק,וב- 21 במרץ, ... באו האמהות עם ילדיהן לטירה.
מתוך: 'טירת צבי במערכה', 'פרשת התגוננותנו', מאיר א.
... ב- 21 במרץ באו ארבעת הילדים מרודגס(שרה, חדוה, שלמה ויששכר)ובאותו היום הביאו גם את שושנה(יוגב, היום – יוחנן)הקטנה מעפולה. (את רחל[גניאל], הביאו כבר שבוע אחרי ההתקפה). שבעה ילדים במקום ! איזו שמחה!
שמחתנו לא ארכה. המוסדות באו בדרישה להוציא את הילדים מהמקום. בשיחה שהייתה לנו עימם, פנו למצפוננו... איך נוכל לסכןילדים שלא חטאו? כאשר ביקשו לשמוע את דעת האימהות, קמה אסתר(קיטה יעקובי)ואמרה בשם כולנו: ידענו את הכול לפני בואנו, ולמרות זאת פה נחיה ולא נעזוב את המקום!
כל זה לא הועיל וב- 2 במאי הוצאנו את הילדים והאימהות לכפר יחזקאל. הסתדרנו בבית בן שני חדרים ומרפסת. כל דאגתנו היו הילדים. אותם סדרנו בבית, ואנחנו, האמהות, בחצר באוהלים.והנה, הבית הקטן קלט מדי חודש בחודשו ילד נוסף. הצפיפות גברה ועמה גם המתיחות. חיי המשפחה השבורים וההסתגלות לתנאים הקשים, עצבנו את האמהות לא מעט. הקשר עם הטירה היה רופף. באו ימים שהסכנה ארבה בדרך, והמעיטו בנסיעות. היו שבועות שנשארנו בלי כל ידיעה מהמתרחש שם. לעומת זאת, בעיתונות, מדי פעם ידיעות על הצתות, על יריות, על האוטו וגם על מוקשים. העצבים נעשו יותר ויותר מתוחים. הרגשנו שלא נוכל להמשיך ככה. אז באה דרישתנו התקיפה:לחזור הביתה!
גם התפתחות התינוקות הושפעה מהמצב. המילים הראשונות שלמדו לבטא היו "אבא בא" ו"אוטו בא".
אחרי דיונים רבים נענתה דרישתנו. ברצונם הטוב של כל החברים התגברנו על הקשיים כמו שיכון במחנה הצר, סידורים טכניים וכדומה.
ב- 10 בנובמבר 1938,חזרנו הביתה – לטירה!
חנה א. (מתוך מכתב).
כעבור כמעט40 שנה נזכר מקס שור:
המוסדות, הבלתי רשמיים של "המדינה בדרך", היו ערים למצבנו. אחרי ההתקפה הראשונה דרשו מאיתנו להוציא את הנשים ואת הילדים מן המקום מפאת הסיכון.
לילה שלם התווכחנו עם אליהו גולומב(מפקד ההגנה)ועם ברל כצנלסון(ממנהיגי ההסתדרות, עורך העיתון "דבר"). אמרנו: או שאנחנו יישוב ומשק חקלאי לכל דבר, ואז, עם נשים וילדים במקום,
או – טירת צבי היא נקודה צבאית, ואז, עם כל המשתמע מכך! לכך, הם לא יכלו להסכים.
פשוט, לא היו להם האמצעים התקציביים הנדרשים לכך.
לבסוף, הם נתנו לנו פקודה (!) ונאלצנו להוציא את התינוקות והאמהות למספר חדשים ל
כפר יחזקאל (נזכור ונודה לכפר יחזקאל כיום על הכנסת האורחים ועזרתם אז).
מתוך חוברת שיצאה במלאת 40 שנה לטירת צבי.
(התוספות בכתב קטן – שלי. ראובן אור).
פורסם בדף השבועי ערש"ק"שמות"י"ח בטבת תשע"ב 13.1.2012שנה כ"ו גיליון13
אמהות וילדים בכפר יחזקאל
מקימי טירת צבי לפני עלייתם לאדמות העמק שהו בהכשרות,
שחל-רחובות, רודגס-פתח תקוה, כפר יעבץ.
בזמן העליה לטירת צבי לא אפשרו לילדים ולנשים בהריון לעלות.
לרודגס שרוב אנשיה לא עלו לט"צ, הגיעו ילדים שנולדו בקבוצת שח"ל (שנסגרה), ואמותיהם:
שרהשנולדה ללאה וישראל גרשטיין (יורב)
שלמהשנולד למלכה ומשה גרשטיין (יורב)
לאחר זמן קצר נולדו ברודגס
יששכרלרוזי והשק וינצלברג (גבעון), הגיעו מכפר יעבץ (ההכשרה נסגרה עם העליה).
חדוהלאסתר (קטה) וחיים יעקבי - שהשתתף בעליה לבית יהודה ואח"כ עבר הכשרה בבית אלפא.
כתשעה חודשים לאחר העליה, נולדו בטירת צבי
רותילחנה ומאיר אורלאן (אור)
רחללעליזה ואריה קניגסהופר (גניאל)
שושנהלרבקה ונתנאל בויר (יוגב)
שבעת הילדים ואמותיהם הגיעו לכפר יחזקאל בתאריך א' אייר תרצ"ח 2.5.1938
במשך הזמן נולדו עוד ילדים לחברי טירת צבי והם הצטרפו ישירות לכפר יחזקאל, חלקם לזמן קצר.
דובילצלה ויוסף לוטווק
דליהלחנה וצבי לויטס
גדליה (דהו)לדבורה ואדו מלר
יעללנעמי ושמואל בורגר
נחמהלשרה וקלמן הוניגמן (מגן)
בשיא השהות בכפר יחזקאל היו שם 12 ילדים. הגדולה בהם הגיעה בת שנה ו 4 חודשים.
האמהות שהו בתורנות עם הילדים בכפר יחזקאל וחלקן חזרו לעבודה בטירת צבי.
כולם חזרו לטירת צבי לאחר כחצי שנה בתאריך ט"ז חשון תרצ"ט 10.11.938
המקום בכפר יחזקאל בו עמד צריף האמהות - צולם בסיור בעקבות ותיקי טירת צבי תשע"ב
מסביר זרובבל ברקין חבר כפר יחזקאל שזוכר את התקופה. מימין בכיפה לבנה חבר כפר יחזקאל שהשתתף בהגנה על טירת צבי מול ההתקפה הגדולה ו' אדר תש"ח
לקריאת יומן המתאר את התקופה לחץ כאן
את היומן כתבה לאה יורב לבתה שרה בת השנה שנולדה עוד בהכשרה בקבוצת שחל שברחובות ונאלצה להשאר מאחור בזמן העליה. אח"כ הגיעו האם ובתה לטירת צבי אך נאלצו להתפנות לכפר יחזקאל ורק לאחר חמשה חודשים חזרו לטירה
