מסיפורי ההתקפה על טירת צבי ו' בַּאֲדָר א' תש"ח
את דברי הלוחמים והמפקדים שמענו וקראנו פעמים רבות;
הפעם, לשם שינוי, דבריהם של "הבלתי לוחמים".
מכתב של שליח
מהבית מַגיעות ידיעות לא משמחות. יש ידיעות שעומדים להתקיף את טירת צבי. ושוב, כבכל ערב אנו יושבים צמודים למקלטי הרדיו, ועוקבים אחרי כל משפט וכל מִלָּה היוצאים מפי הקריין, והנה... "נקודה יהודית לא הרחק מן הירדן נחרבה כליל..."!עיני הכול מופנות אליי, ואני – כאילו מהלומה איומה ירדה על ראשי.
נזדעזעתי. באותו רגע לא הייתי מוכשר לדבר או לחשוב. רק לאט הנני מתחיל להתבונן, הרי הם בוודאי משקרים, כרגיל... ואולי?... אין ברירה, יש להמתין. למחרת, עם הדואר, מגיע גם עיתון, וכאן שוב הידיעה כתמול, בלי שם, בלי פרטים. הנני מֵציץ בעִתון המופיע בבלגיה ביידיש. אני מֵעיף עין אל העמוד הראשון, ומגלה ידיעה קטנה, לכאורה בלתי חשובה : "... הקיבוץ קריית צבי בעמק הירדן הותקף קשה מאוד, חבר אחד נהרג. למתקיפים היו הרבה אבדות...". טלפנתי מיד למערכת, והתברר שהיתה כאן טעות דפוס, לא "קריית צבי" אלא טירת-צבי. פרטים– אַיִן. אין לי מנוחה. אך היכן אפשר להיוודע יותר? אני מטלפן למרכז התנועה בפריס. התשובה: נפתלי פרידלנדר נהרג ועוד חבר נפצע. לערבים נגרמו אבדות קשות".נפתלי איננו – כמה נורא הוא לקבל ידיעה כזו דרך הטלפון, באין סביבך קרוב ממש... מי יבין את כאבך? מי יתפוס את יגונך?
לאט לאט, מתחילות להסתנן ידיעות יותר מפורטות. תחילה בעיתונות היהודית, המתארת בגאווה את פרשת ההתגוננות, ואחר כך בעיתונות הכללית וברדיו.כמובן, בקול יותר נמוך ובזהירות. האמת חדרה וסללה לה דרך, למרות הסילופים והשקרים! שמה של טירת-צבי הוא בפי כול, בפי היהודי וגם בפי הגוי.
כעת ידוע לכול, שהטירה עמדה בכבוד ובעוז בפני אויב חזק ועצום. היהודי מתגאה, אך הגוי אינו תופס, הייתכן? והוא מחייך: "המשיכו לעמוד כך – ותנצחו!". יוסף(הראלהוכברגר, שליח בבלגיה).
יום הולדתה של רותי
יום ו' בַּאֲדָר הוא יום הולדתה של רותי שלי. עשר שנים חלפו מאז ההתקפה ההיא עלינו. אז הייתה רותי בת שלושה שבועות בלבד. עוד לא הבינה כלום, לא מההתקפה ואף לא מיום ההולדת.
עברו עשר שנים. היום רות כבר גדולה, תלמידת כתה ה'. היא התכוננה להזמין את חבריה לחגיגה קטנה בחדרנו. בערב דיברה אתי על כך, ובזה נפרדה ממני לפני שוכבה לישון בחדרה בבית הילדים(שבצריף "המטויח").
הייתי עייפה מכל היום, יום ה-15 בפברואר, שלפי העיתונים תתחיל בו האופנסיבה הערבית. באותו לילה היינו ערים כמעט כל הלַילה, ועתה, לאחר יום העבודה שכבתי עייפה לישון.
... התעוררתי. מישהו דפק בדלת והודיע: "כל אחד למקומו". הייתי שקטה מאוד, זאת לא הפעם הראשונה בשָׁבועות האחרונים שמעירים אותנו באמצע הלילה ואנו יוצאים לַעֲמָדוֹת. גם הפעם יהיה זה בוודאי רק תמרון.התלבשתי, נעלתי את נעליי, אף השחלתי את כל השרוכים. לקחתי את תרמיל העזרה הראשונה, ורצתי לתפקידי כחובשת בקטע א' בקומה התחתונה של הטירה.
הגעתי לקטע. מצאתי את המפקד ואת החובשת השנייה. הייתי שקטה מאוד. חשבתי שבוודאי לא יקלקלו לרותי את חגיגת יום הולדתה...
אולם, לא הספקתי הרבה לחשוב. יריות וקולות נפץ רבים פילחו את האויר. הבנתי שאנו מותקפים. התיישבתי ליד הטלפון והאזנתי להודעות מהמטה וּמֵהָעֲמָדוֹת.
... היריות התגברו, המפקד נקרא לעלות מייד אל גג הטירה. כעבור כמה רגעים שב, ובידו חגורת כדורים:"זה של נפתלי פרידלנדר ז"ל...". נזדעזנו, אך המפקד אמר לנו: "מוכרחים להתגבר, אסור להתבלבל, עלינו להיות שקטים". לפתע צעקה אסתר(פרידלנדר), שהייתה בבית התינוקות, מלמעלה: "נפתלי נפצע, תגישו לו עזרה!!!" הורידו את נפתלי למטה, והחובשות טיפלו בו.
באותו הזמן, הודיעו שכדורים חדרו לחדרי התינוקות שבקומה השנייה. קיבלנו פקודה להוריד את התינוקות למטה.
דרך פתחצר ברצפת חדר התינוקות, הורידו אותם על גבי סולם עץ לחדר הספרייה שמתחתיו, והשכיבו אותם בין ארונות הספרים. בין שני ארונות השכיבו את גופתו של נפתלי, והסתירו אותה בעזרת פרגוד. לאסתר שירדה גם היא אנו אומרות שנפתלי פצוע ואנו מטפלות בו, אולם, היא אינה מאמינה לנו ואומרת: "אתם לא אומרים לי את האמת. לבי אומר לי שהוא כבר לא חי, הוא כבר איננו"... והיא מוסיפה: הלוואי שהוא יהיה היחיד...
לקחתי את התינוק, יחיאל, בן ארבעת החודשים, הגשתי לה אותו ואמרתי: "למען הילד הזה תתחזקי"... חנה א. [חנק'ה אור].
מכתב לחברה
אתמול בשעה 4.00 הייתה עלינו התקפה קשה... הערבים התקיפו את המחנה וירו.
בצריף(המטויח)אמרו לנו לשכב על הרצפה. שכבנו כשעה וחצי. אחר כך באה לאה ג.(יורב),והודיעה לנו לעבור לבית הילדים.רצנו כל הבנות כפופות. היה גשם ורצנו יחפות, לבושות בפיז'מות. כשכמעט הגענו לבית הילדים התחילו יריות. היו המון יריות. שכבנו בשתי המרפסות של בית הילדים. אך החברים שלנו נלחמו בגבורה, וכעבור בערך של 4 שעות נפסקו היריות התכופות והחזקות. אמנם, עוד היו יריות גם אחר כך.
שכבנו שלוש בנות על מזרן אחד והתכסינו בשמיכה אחת. בשעה אחת אכלנו, עדיין בשכיבה, ורק בשעה שתיים קמנו והתלבשנו.
בסוף יצא החי"ש לחפש פצועים והרוגים. לאף אחד מאנשינו לא קרה כלום, אך, צבי בן צבי נפצע, כי כאשר עברו על יד ערבי פצוע הוא ירה, אך אלן הרביץ בו כהוגן והוא לא קם עוד ממקומו.
בלילה ישנו עוד כאן על מזרנים, ועוד אסור לנו לצאת. הערבים הסתלקו להם, ואנו מקווים שלא ישובו הנה עוד.
ועתה, אכתוב לך דבר הרבה יותר יפה.
אני חושבת שכבר כתבנו לך על על הטליה ש"יפהפיה", הכבשה שלנו, המליטה. שמה ימימה. אך הבוקר הציץ יששכר בחלון וראה בדיר שתי טליות. כולנו שמחים מאוד. "חמודה" המליטה, ועתה יש לנו שתי טליות וגם הכבשה השלישית "טובה" כבר מעוברת. רחל(גניאל, בת 10).
מה חשבתם בשעת ההתקפה?
ילדי כתה ב' עונים:
יהודית(מרצ'ינובסקי): חשבתי שאף איש לא נפצע. רק מתיי שסיפרו לנו, אז ידעתי. אבל חשבתי שלא נפצע קשה, ובאמת צבי לא נפצע קשה.
גם חשבתי שאף איש לא מת, אבל מה אפשר לעשות? וגם חשבתי שאנחנו ניצחנו, וגם חשבתי שאנחנו נשכב כל היום על הרצפה. אני חשבתי שאחרי הצריף נמצא חבר עם מכונת ירייה וגם חשבתי שהדפיקה הגדולה, זאת דלת חדר האוכל.
אברמל(פרלסון):מקודם לא ידעתי למה יש כל כך הרבה יריות, אז חשבתי אולי זה אימונים. אחרי רגע או שנים, נצנץ במוחי: אולי כל היריות האלה הן התקפה, ואחרי הרבה רגעים, לא ספרתי כמה, בא שלמה ואמר שהיריות היו התקפה. כשדבורה סיפרה לנו שהייתה התקפה, ראיתי שבהחלט צדקתי.
יזרעאלה(היום כספי): חשבתי שהחברים ינצחו ובאמת ניצחו. חשבתי שהערבים הם מעט ובאמת היו הרבה. חשבתי, מה יהיה עם הכבשים?
דני(שור):אצלנו הייתה התקפה. אנחנו התגברנו. זחלנו בתעלות. היו הרבה יריות. הייתה התקפה חזקה מאוד. זַרקור האיר רחוק מאוד, וראה פלוגת ערבים מתקרבים. האיש ירד למטה וטלפן למחסן, אז פרצו בזחילות. הערבים היו מוגי לב.
הערבים היו חתולים ואנחנו היינו כלבים. אנחנו גֵרשנום מפה. לא רוצים לראותם. לרוב נהרגו ערבים ויהודים הרבה פחות. הגיבורים הם כל ישראל והערבים זבובים פחדנים.
עמוס(צביאלי): זאת עוד לא תשועה לישראל. יכול להיות שינצחו הערבים לפעמים. עכשיו היהודים מנצחים את הערבים. כבר התקיפו
הרבה מקומות בנגב ועל הרי חברון. התקיפו את כפר עציון ואת עין זיתים ואת עין צורים, ואנחנו ניצחנו את הערבים.
מבט של ילד - ההתקפה על טירת צבי
טירת צבי הייתה הראשונה שהדפה את האויב. הערבים היו הרבה יותר, אבל החברים לא פחדו מהם, והשיבו עליהם אש.אלה היו הערבים הראשונים שבאו לארץ. זו הייתה הפלישה הראשונה שבאה לארץ. לחברים לא היו מכונות ירייה ולהם היה. לנו לא היו מרגמות ולהם כן היה, אבל אחרי ההתקפה מצאנו נשק. הערבים רצו לשרוף את מגדל המים. החברים מצאו נעליים בשדה וראו לפנות בוקר איך הערבים בורחים, וגם מצאו קופסאות גפרורים וכדורים ואספו אותם, וגם את התרמילים אספו.הם באו עם ילקוטים מלאים אוכל. את הנעלים אספו וזרקו לבור הזבל. ימים אחדים אחרי ההתקפה התחילו לחפור תעלות עמוקות עם בַּגֶר בכדי שהערבים – אם יעיזו לבוא שוב עם טנקים – יִפְּלו לתוך התעלות. סְביב כל המחנה חפרו תעלות. אבל הערבים לא מעיזים יותר לבוא לטירת צבי.
חיבור שכתביורם הראל(בכתה ג', שנתיים אחרי ההתקפה).
מכתב של נפתלי פרידלנדר ליהושע ברוכי.המכתב נכתב יום לפני ההתקפה הגדולה על טירת צבי שבה נפל נפתלי. המכתב לא נשלח ליעדו ונמצא כיום בידי בנו יחיאל.
ב"ה טירת-צביה' אדר א' תש"ח 15.2.48
שלום רב לך יהושע לאי"ט
כבר מזמן רב רציתי לכתב לך, אבל זה באמתרק נשאר ברצון ולמעשה זה נדחה תמיד בגלל ענין אחר. אני מקוה שתסלח לי כי יש לנו חוץ מעבודה הרבה תורנות.אני חושב שאינני צריך לפרט לך. תבין גם ככה אבל באמת לא נשאר הרבה זמן. את המזל טוב אשר מסרת דרך שרה קבלנו והנני מוסר לך, אמנם מאוחר, גם כן מזל טוב להולדת בתך. תדע רק שבני יחיאל גם שוכב במטה על יד מטתה של בתך רבקה. הם כנראה כבר מתידדים בגיל צעיר. אינני יודע אם קבלת את שני המכתבים אשר שלחתי לך עוד לפרג. מהענין עם הג'וינט לא יצא שום דבר הם סרבו לשלם. ההורים שלי עוד בהונגריה כי הדרכיות שלהם לא היו אז מסודרות. אני הארכתי להם את הסרטיפיקטים והם כנראה יעלו בחודש הבא. אני גם כתבתי לך אז בקשר לחשבון הכסף אשר החזקתי אצלך, מגיעים לי מזה עוד 20 לא"י. והנני מבקש ממך שתקח את זה לתשומת לבך ותנסה לסדר לי את הכסף בהקדם, כי הכסף הוא של אחי ובכל חודש יש לי לסדר בשבילו איזה חשבון אחר חוץ אם הורי יבואו אצטרך בכלל כל פרוטה.
ממצב המשק בודאי אין לי מה לחדש לך כי בודאי יש לך אינפורמציה יותר טובה. מהפלחה אין מה לקוות יותר ממה שהיה לפני שנה, חוץ אם המחירים יעלו בהרבה. כמות הגשם שירד עד עכשיו בערך 132 מ"מ. הגן מכניס השנה טוב מאד כי המחירים עלו בהרבה רק למזלנו הקטנו את הגן בהרבה. יש לציין שלבריכות דגים עוד לא היה פנצ'ר השנה ואם לא גנבו את הסחורה יש להניח לרווחים. בבית חרושת לא מיצרים עכשיו כמות גדולה כי בחוץ בערים לא שוחטים. אנחנו קונים כאן בהמות בסביבה חוץ מזה את הרזרוה של השומן צריך לחלק לזמן רב. אבל המחירים הם טובים מאד. השבוע הביאו סוף סוף את המכונה שחיכו לה כל כך הרבה זמן. זאת היא מכונה שמערבבת את החומר היא יכולה לערבב 60 ק"ג במשך 2 דקות. גם מכבש אוטומטי קבלנו השבוע יש רק לציין בזמן שהזמנו אותו הוא עלה 450 לא"י ועכשיו הוא עולה כבר 650 לא"י. עכשיו עובדים הרבה בחצר. עקרנו הרבה עצים ובמעין הקטן כבר אין זכר. גם את הערבות על יד בריכת האגירה וחלק מהשדרות עקרנו. לבית החרושת יהיה עכשיו מספיק עצים לשנים. מהנהלת הרפת הודיעו השבוע בשמחה יתרה שהגיעו לשיא של 500 ליטר חלב ליום. על זה שהתחילו לבנות רפת חדשה בודאי כבר שמעת אבל בינתיים לא ממשיכים בגלל חוסר מלט, רק השלט עדיין עומד. ללול סידרו השנה 8 מפטמות כדי לפטם את התרנגולות. יש לציין שבפעם הראשונה הוציאה המסגריה של טירת צבי איזה עבודה יותר גדולה לפועל. חוץ מזה אין הרבה חדשות.
הייתי רוצה שתכתוב לי גם מפעולתך.
שלום רב וכל טוב
נפתלי
פורסם בדף השבועי ערש"ק"תרומה"ר"ח אדר תשע"ב 24.2.2012 שנה כ"ו גיליון 19
