Rapoo- It solutions & Corporate template

שלמה שכטר, קרוב של משפחות יורב– גרשטיין, נפל בעת שמירה על שדות טירת צבי. נסיבות נפילתו לא הובררו לאשורן עד היום. את הפרשה חקרו משה יורב וכןנחום ברוכי, שאביו, יהושע ברוכי, המוכתר דאז,היה מעורב בה.
שלמה שכטרבן פייגה ומתתיהו, נולד בכ"א בתשרי תרע"ח (7.10.1917) בחוטין שבבסרביה, למשפחת רבנים ושוחטים. הוא למד בבית הספר העברי "תרבות", וגם עזר להוריו בפרנסת הבית. שאיפתו לעלות לארץ-ישראל ולהשתתף בבניינה, התגשמה ביוני1939, אחרי טלטולים רבים באניית המעפילים "אסתיר". בארץ הצטרף לקיבוץ טירת-צבי שבעמק בית-שאן, וכאן עשה בכל עבודות המשק ובמיוחד בבניין המחנה. לימים נעשה נוטר, והיה שומר-רוכב בשדות. ביום ט"ז בניסן תש"ג (21.4.1943), יחד עם שני חברי קיבוץ נוספים יצא לשמירה על שדות המשק, והבחין בערבי קוצר תלתן. שלושת השומרים החלו לרדוף אחרי הגנב כדי לתופסו. ערבים רבים מן הסביבה באו לעזרת חברם, ובתגרה שפרצה במקום, שני החברים נפצעו, ושלמה נהרג. גופתו נמצאה למחרת היום, ונקבע שמותו נגרם ממכות בראשו. הוא הובא למנוחת עולמים בטירת צבי.שנים רבות לאחר האירוע, הוצבה על קברו של שלמה מצבה צה"לית כמו גם על קבריהם של אריה וייל ויעקב יוסף מליונר הי"ד.
מכתב שפורסם באתר משפחת יורב:
מכתב לאבא מיצחק מאיר, בוגר מחזור ג' מהנוער הדתי במקוה ישראל, ששהה בטירת צבי ממרץ1939 ועד ספטמבר 1943.
"ביום רביעי לפנות ערב שעה שבע יצאו שלושה חברים לשמירה בשדות, כפי שזה נהוג מדי ערב. בשעה שבע ועשרים חזר אחד מהם מדמם, ללא חולצה ונעליים (הוא השליך את אלו כדי לרוץיותר טוב).
הוא סיפר שערבים התחילו לקצור באחד השדות שלנו. השומרים גירשו אותםורדפו אחריהם. הערבים צעקו, ועל סמך זה הגיעו בדווים שכנים לעזרתם, כך שבצורה זאת הםנהיו לרוב גדול. הם הראו התנגדות ונתנו לשומרים מכות. גם הוא שֶׁחָזַר קיבל מכה עם נבוטשגרמה לפצע עם דם. הוא נפל ארצה עשה את עצמו מת והערבים עזבו אותו.
כך הוא שכבוהמתין עד שהערבים נבהלו מירייה שנורתה ע"י אחד משני השומרים האחרים, התרחקו במקצתוהוא רץ כמה שיכול מהר הביתה, אך הספיק עוד לראות שהערבים חזרו והתנפלו על השומריםהאחרים.
בשעה שבע וחצי, זאת אומרת עשר דקות בלבד אחרי שהשומר חזר, יצאו עשריםוחמשה גפירים [נוטרים] כדי לסיים את התקיפה. זמן קצר לפני השעה שמונה בערב חזר אחד הגפיריםוסיפר, שבכל המרחב אין לראות יותר ערבים, אך גם את שני השומרים אי אפשר למצוא.הגפירים החלו עכשיו לסרוק ולחפש בצורה יסודית בכל הסביבה.
בשעה שמונה בערב שמענולפתע את היבבות של אחד מכלבי הבוקסר שלנו, שבערב יצא עם שלושת השומרים, ועכשיו חזרלבדו. זה היה סימן רע עבורנו.
בשעה שמונה וחצי הגיעו גפירים נוספים מהקיבוציםהשכנים, כדי לעזור בחיפושים.
בשעה תשע בערב הגיעה גם משטרה וצבא בריטים. בטירתצבי היה המצב מתוח מאוד.
בינתיים הגפירים מצאו שלושה ערבים פצועים מהם אחד פצועקשה. כפי שהערבים סיפרו, כלב הבוקסר נשך אותם בעת המריבה עם השומרים. המשטרה עצרה אתהערבים. בינתיים מצאה קבוצה אחרת ערבי רביעי כאשר ברשותו אקדח. כפי שהתברר, היה זההאקדח של אחד משלושת השומרים.
בשעה עשר בערב מצאו סוף סוף תחת אחד השיחים את אחדמשני הנעדרים. הוא היה פצוע קשה, אך ללא חשש סכנה. הוא היה בהכרה, אך מרוב חולשה לאהיה יכול לדבר.המשיכו לחפש ולחפש, אך השומר השלישי לא נמצא. השתתפו בחיפושגפירים, שוטרים וצבא. בעשר וחצי גם אנחנו צורפנו למחפשים. סרקנו את השדות פעםפעמיים ושלוש. בצד המערבי עד להרים, בצד המזרחי עד לירדן אך ללא עֲקֵבוֹת.
המענייןהיה, שכל אוהלי הבדווים בסביבה היו ריקים מגברים. רק נשים וילדים נותרו.
אנוחיפשנו עד שעה שלוש וחצי בבוקר, ולא יכולנו יותר. היינו עייפים, רעבים ורטוביםלגמרי מהטל. אכלנו קצת והלכנו לישון עד חמש.עם השכמת הבוקר המשכנו לסרוק אותם השדות אך ללא תוצאות.
המשטרה הביאה עכשיו כלבי גישוש. בשעה תשע בבוקרהחליפו אותנו אנשים אחרים, והלכנו הביתה לנוח.
בשעה אחת עשרה סוף סוף מצא גפיררוכב את הנעדר, שהיה מכוסה בעשבים. הוא לא היה בין החיים. חיצונית לא נראה פצעאו דם. הוא נמצא כמעט באותו מקום שבו מצאו את השומר הראשון, כשלושה קילומטרים מטירת צבי.הוא נפל לבוש במדי גפיר. כדורי האקדח שלו היו עדיין תקועים בחגורה. לאחר הבאתוהביתה, הוא הונח בחדר הקריאה. מובן שאיש לא יצא לעבודה.
בשעה שש בערב הגיע רופאממשלתי. הבדיקה ארכה שעה אחת. התוצאה הראתה, ששלמה קיבל מכה חזקה, שגרמה לשברבגולגולת ולשטף דם פנימי בראש. גם אילו היו מוצאים אותו מייד, לא הייתה כבר כל אפשרות שלעזרה.
הלוויה נערכה רק בערב, היות שהסידורים הפורמליים של המשטרה ארכוזמן רב.
אחרי הארון צעדו קצינים אנגליים, אחרי כן כל הגפירים של הקיבוצים השכנים,ואחרי כן חברי טירת צבי. הלוויה הייתה מרגשת ובלתי אפשרי לתאר במילים. עבורי זאתהייתה הלוויה הראשונה בה השתתפתי בחיי. שלמה נקבר במדים. הוא הגיע ארצה לפניארבע שנים מרומניה, ורק לאחרונה נהיה גפיר.
כל העניין הוא שוב הוכחה, שעדיין איןשקט בארץ, או אולי נכון יותר להגיד, ששוב אין יותר שקט.
בבקשה, תשמיד את המכתבאחרי קריאתו. קיבלנו הוראה מאנשי הביטחון בטירת צבי לא לפרסם, עקב פחד מהצנזורה הבריטית.
שלום ואלף נשיקות מבנך האוהב יצחק.
מתוך העבודה של נחום ברוכי
פעילות הקיבוץ הדתי בתחום הביטחוןבתקופת המנדט

...בקטטה מסוג זה, אחת מרבות, נהרג חבר טירת צבי, שלמה שכטרז"ל, לכן כנראה יש בידינו דו"ח מפורט מאוד על המקרה ועל השתלשלות העניינים בעקבותיו,ויש עניין להביא קטעים ממנו כאן.
המקרה שנדון בו כעת, הוא אחד מהרבים אשרהיו כבר אצלנו, ואשר מטבע הדברים עוד יהיו, כל זמן שנישאר נאמנים לתפקיד שקיבלנועל עצמנו בעלותנו להתיישבות במדבר הזה. לדאבוננו, המכה שקיבל שלמה ז"ל גרמה למותואבל, זאת לדעת, לא השתתפו בקטטה זו ערבים מזוינים [בנשק חם], מלבד באלות, ולא השתתפו בהערבים זרים.
בדואי שרצה לקצור ולגנוב בשדותינו, ולא רצה להיתפס, ברח לכיווןביתו, שכניו אצו לעזרתו . השומרים, וביניהם שלמה הי"ד, עמדו על משמרתם לתפוס את הפושע,כדי למוסרו למשטרה. התלקחה קטטה. רוב המשתתפים נפצעובצורות שונות, ושלמה ז"ל לדאבוננו, נהרג בתוך הקטטה הזאת.
שני בדואים, זה שגנב וזה שהרג, נעצרו על ידי המשטרה, והואשמו ברצח שלאבכוונה ובקטטה שנפצעו בה אנשים. חברי טירת-צבי הופיעו במשפט רק כעדי התביעה. בנימשפחת הרוצח, שהיה צפוי למאסר עד חמש עשרה שנה, פתחו במסע השתדלות מלווה בשוחד ובהסתהנגד היהודים, והצליחו לגרום לכך שהמשטרה הכינה תיק, בהבלטה מיוחדת של הנקודות החלשותשלנו. למשל, שהרצח לא בוצע על בחלקה היהודית, אלא בשטח בבעלות ערבי. [הגוויהנגררה לשם לצורך הטיעון הזה] וכן, שהנאשם לא קצר תלתן, אלא עשב בר, וגם כלביהשמירה של היהודים לא התנפלו על הקוצר, אלא על מישהו אחר.
כמובן, אילו אנחנוהיינו מעוניינים לשחרר מישהו משלנו, היינו גם אנו נוקטים אמצעים אלו. לטירת-צבילא היה עניין להשפיע על תוצאות המשפט, מתוך הנחה שהרוצח, בכל מקרה, לא יימלטמעונש, ולכן לא יזמו שתדלנות נגדית. הערבים, שחשו עצמם בטוחים, אחרי שקציני המשטרה"נקנו" על ידם, התחילו להסית בסביבה. אם רק ישתחררו האנשים – נַראה לטירת-צבי מהפירוש להיכנס לאוהלים ולהתנפל בנוכחות נשים.
כוונת ההסתה הייתה ליצור דעת קהלשתַראה כי הבדואים היו המותקפים, על מנת למנוע מהם את החובה לבקש שלום, כנהוגבסביבה אחרי רצח. ואכן, נוצר רושם כאילו רק כמה נכבדים מעכבים את אנשי טובאס.אחרת, היו מזמן עולים על טירת-צבי להשמידה, ולו גם יִפְּלו בפשיטה זו עשרה מאנשיהם,ובלבד למחוק אחת ולתמיד את טירת-צבי מן המפה.
גם קצין המשטרה המשוחד, העמיד פניםכאילו לולא הוא – מזמן היו מתנפלים עלינו. אנשי המשטרה נידבו פרשנות משלהם,שאםישוחררו האשמים על ידי שוחד, יהיה אפשר לערוך משפט נגד חברינו "שנכחו בקטטה, ופצעוערבים רבים".
יש להבין, שמטרת כל המלחמה הפסיכולוגית הזאת הייתה להפחיד אותנו,ולהניע אותנו לבקש שלום מאת הערבים.
להבנת העניין, יש להכיר את נוהג המקוםהבדואי: מנהג קדוש וחובה על משפחת הנרצח לגאול את דמו על ידי רצח שני. ישנןאפשרויות לכפר על הדם על ידי תשלום של כופר נפש. המנהג הזה מושרש אצלם עד היום הזה, והם שומרים בקפדנות על הפרטים. כשנהרג אדם באיזה נסיבות שהן, על הרוצח לבקש שלוםוסליחה מצד משפחת הנרצח. נסיבות הרצח אינן קובעות את תנאי השלום. גם כשנהרג ערבי עלידי יהודי,נעשו מאמצים לשלם כופר. שלפעמים עלה לאלפיים לא"י [לירות ארצישראליות] יחד עם דמי מתווכיםשונים.
מטרות טירת-צבי במקרה זה היו למנוע רצח יהודי על ידי גואל הדםולסייע בשחרור האסיריםעל מנת להרגיע את הרוחות הסוערות. מן הדין היינו צריכיםלגאול את הדם, אך הערבים ידעו שלא נעשה זאת, כי כבר הכירו אותנו, שאיננו ממהריםלשפוך דם. על ידי כך – נעשה דם יהודי הפקר בעיניהם.
לכן, מה שהיה עלינו לעשותהוא להוכיח להם, שגם אנו ניקום דם – אם לא יכרתו אתנו ברית שלום. בקיצור, המטרההייתה, כי בלי קשר למה שידענו שלא נעשה, הערבים יחשבו שכן נעשה זאת, ועל ידי כךנשיג שיבקשו הם את השלום שאנחנו רצינו בו.
ההתדיינות נמשכה זמן. לכולם היהברור שהמטרה היא "שלום", אלא שכל צד רצה שהשני יבקש זאת, מפני שהמבקש הוא גם משלםהפיצויים ויוקרתו נפגעת, כי בבקשתו, הוא כביכול, מודה באשמתו. כנהוג,כל צדמינה נציג מטעמו. הבדואים יוצגו על ידי מנהל בית הספר מבית שאן, ואת טירת צבי ייצגאלישע, מוכתר מעוז חיים. מר שבתאי לוי, ראש עיריית חיפה,הוזמן להיות הבורר ביןהצדדים. אחרי משא ומתן ארוך ומייגע , נאלצו הערבים לשלם שבעים וחמש לא"י במזומנים, ולבוא לבקש "אטוא", שביתת נשק.
ואילו טירת-צבי התערבה לטובת הנאשמים העצורים.בבואם לטירת-צבי בלִוְיַת נכבדי הסביבה ושני קציני המחוז - היהודי והערבי - הובלטהכלפי חוץ אשמתם ובקשת הסליחה מצדם. הארוחה נערכה בטירת צבי, והשתתפו בה כל אנשיהכשרת היישוב בחיפה, בתור אנשים המַכּירים את הסביבה ומנהגיה.
סוף דבר – הפרשההסתיימה בכבוד, בצורה שכל איש בסביבה יכול להבינה, כפי שאנו היינו מעוניינים, והשלוםהובטחבאחריותו של השבט הבדואי שישב לידינו.
כמו בפעמים קודמות, גם פרשהזו עוררה ויכוחים בין המעורבים בקביעת המדיניות ובין חברי טירת-צבי ובין עצמם. היושביקרו את הפייסנות ודרשו לנהוג בתקיפות, ולא לוותר לטובת "שלום", שלא מבליט אתצדקתנו בצורה נחרצת יותר. ובכלל, למה מזמינים את הרוצחים לסעודה בקיבוץ?! נראָהבעליל, שהמוכתר נהג הפעם במתינות, לעומת מקרה קודם שלא הסתיים ברצח.
הסיבותלמתינות מחזירות אותנו לוויכוח העקרוני בדבר מטרת ההתיישבות בעמק. חברי טירת-צביראו את עצמם יישוב קיבוצי, ולא משלט ביטחוני, וככזה, לא יכלו להיות תמיד בכוננות. איאפשר להיות כל החיים עם העיניים במשקפת.
אורי אליאב איש טירת צבי מצטט את יהושע ברוכי,ומוסיף: "אחרי מלחמת ששת הימים, אבו-שריעה, הרוצח מפרשתנו, ברח לעבר הירדן; הוא לאסמך על צה"ל שיכבד את השלום שהיהודים עשו עם שבטו לפני שנות דור.
פורסם בדף השבועי ערש"ק"ויקרא"כ"ט באדר תשע"ב 23.3.2012
תוספת לכתוב מאת משה יורב:
השתלשלות המקרה תוארה ע"י משה פרנק (הוא אלן חורין) בדפי "משטרת הישובים העבריים" שתיעדו את סדר הוצאת הנשק והשמירה בטירת צבי. הדפים נמצאים כיום בארכיון ט"צ.לקריאת הדפים לחץכאן.
שלמה שכטר יצא עם נשקו האישי, אקדח, בשעה 17:00 עם אפריים סובלמן וזאב קצמן לשמירה בשדות. בשעה 19:45 חזר זאב קצמן פצוע וסיפר בצורה מבולבלת על המקרה. מיד הוצאו חוליות נוטרים ועוזרים לחילוץ הנפגעים. כשעתיים מאוחר יותר נמצא אפריים סובלמן הפצוע. רק למחרת בשעה 12.00 נמצאה גופתו של שלמה שכטר ע"י מאהל הבדווים. בערב נערכה הלויה צבאית שכללה מטח כבוד של ירי כתת נוטרים.
למצגת על חייו ונפילתו של שלמה שכטר לחץ כאן

tiratzvi abc
ab מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות