שלג בטירת צבי

בגל הקור שפקד את כל הארץ ב 6.2.1950,בפעם היחידה בתולדותיה(עד כה)...גם טירת צבי כוסתה בשלג(מתוך "אזור בית שאן" מאת דב ניר).

וכך כותב מיכה חורין, אחד מילדי כתה ג':"כשיצאנו היום מבית הספר הרגשנו פתאום מה שלא פיללנו, כאילו נוצות יורדות מהשמים. לאה (יורב, המטפלת) באה והסבירה לנו שאלו פתיתי שלג. צהלנו ורקדנו. בערב הסתכלנו לשמים ונראֶה היה שחדר האוכל מתהפך. היה כל כך קר, כאילו נהפכנו בעצמנו לקרח.

כשקמנו בבוקר, כל האדמה הייתה מכוסה בשטיח לבן, וגם העצים היו לבנים וכמה עצים נשברו מכובד המשא. קפאנו מקור וכבר התחרטנו על ששמחנו שיורד שלג".

ודני שור מכיתה ד' כותב:

בוקר קר ומעונן התעורר: שלג בטירת צבי! דשא, שדה וגן, גגות הבתים וצמְרות העצים – הכול מכוסה שלג. לא פיללתי שיירד אצלנו שלג, כי אף פעם לא ירד כאן שלג. היה לי קר. התעטפתי כולי בבגדים חמים ויצאתי לראות את השלג.

היה שמח. זרקנו אחד על השני כדורי שלג, כי הייתה כבר שכבה די עבה. השלג כיסה את ההרים ברדתו ואי אפשר היה לראותם, אבל אני ראיתי ראש פסגה של הר, פורח! היה נדמה כאילו העץ נטוע באוויר.

נדמה היה שאנחנו בטירת צבי הקיבוץ היחיד בארץ. כל כך הרבה באו וצילמו אותנו פעמים רבות. הלכנו לטייל בשלג ורגלינו קפאו מקור".

עוד ילדים כתבו על ארוע השלג. הנה גדעון, עוד אחד מילדי כתה ד':

"לפני 80 שנה ירד שלג בעמק בית שאן. אבל, אז לא היה העמק מיושב ואין מי שיספר עליו. ועתה, בשנת תש"י ירד שוב שלג והתעוררה שאלה בלבי: למה דווקא בשנה זאת ירד שלג? ואף כי השאלה העיקה עלי מאוד, לא מנעתי את עצמי מליהנות ממנו. למחרת, היה השלג מונח על האדמה ואנחנו יצאנו לטייל לפרדס. כאשר יצאנו לדרך, זרחה השמש והשלח החל להנמס. אבל, כשהגענו לפרדס, היה עוד די שלג ויכולנו לשחק. חלק מהילדים עשו גולם וחלק זרקו כדורי שלג זה אל זה וגם אל העוברים בסביבה. אחרי כן הצטרפנו אל עוד כיתה והלכנו לשטח לבן לגמרי ושם הקמנו כמה כמה גלמים. אחד מהם הצדיע, ומולו גולם מרים ידיו כנכנע. טבענו בשלג צורות של בני אדם על ידי שכיבה. השמש המשיכה להמס אותו, אך שוב החלו נופלים פתיתי שלג נוספים ולא חדלנו מלדבר ולחשוב על השלג עד שלבסוף הוא נמאס עליי ולשמחתי נמס עוד באותו היום.

פורסם בדף השבועי ערש"ק"במדבר-חג השבועות"ד' בסיון תשע"ב25.5.2012