גידול הכותנה - הזהב הלבן

בתחילת שנות ה- 50הוקמה חברה של הסוכנות, הממשלה והתנועה הקיבוצית – "יצור ופיתוח" שמה, במטרה לעבד את השטחים הנרחבים שהתפנו. לארץ הובא מארה"ב חקלאי יהודי בשםסם המבורגשהחל 'לחרוש' את הארץ ולמצוא היכן להתחיל ולגדלכותנה. הוא נמשך לטמפרטורות הגבוהות ולשפע המים של עמק בית-שאן.

בשנת 1953נזרעהחלקה ראשונה של כותנהבזור, קרוב לגשר שיך חוסיין. סם המבורג הגיע,והיה מזועזע: "התלמים", הוא שואל: " ...איך תקלטרו בזיגזג?!"

סם מגייס בארה"ב 2 טרקטורי פרמל, מקבל שטח ב'חוַות שמואל', מביא מקליפורניה שני מנהלי עבודה מקצוענים, ומתחיל ב"ללמד בני יהודה תלם ישר", בקורסים אינטנסיביים בבניית מערכי קולטיבטורים ותפעולם... בהדברת מַזיקים, בקטיף בידיים ובבניית (הג'ין), הַמַּנְפֵּטָה הראשונה בעמק בית-שאן ואלו שאחריה.

החל משנת 1954, מצטרפת טירת-צבי לִמְגַדְּלֵי הכותנה. השטחים הולכים וגדלים מעשרות בודדות של דונמים, עד שבשיאם הם מונים מאות דונמים ואף אֲלָפִים.

לרכז הענף מתמנה נפתלי דוולד (דולב)והוא מקבל "רכב ענף" – משאיתשֶׁבְרוֹלֶטמעודפי הצבא הבריטי: ההגה ימני ובגג פתח לזקיף... יהודה שמעוני מגרעין 'גאולים' מְעַבְרֵת את שמה ל"שֶׁבֶר-בּוֹלֵט".ההשקיה נעשית בתעלות עפר שמהן מוזרמים המים לתלמים.

גידול הכותנה סיפק שפע של עבודה לילדי המשק: גיוסים לדילול צמחי הכותנה,עישוב, סיוע בהשקייהוכמובן – קטיף, שעדיין נעשֶׂה בידיים, בִּידֵי ילדי המשק ובעיקר בִּידֵי פועלים ופועלות מהעלייה החדשה במעברות בבית-שאן ובאזור.

הקטיף נעשֶׂה לתוך שקי בד הנשקלים בקצה השורה ונשפכים לְעֶגְלוֹת רשת. את הכותנה מהדקים בקפיצות בתוך העגלות.

דן אלמגור כתב אז שיר בשם "מלכת הכותנה" (לחן: גד מן) והפזמון החוזר שלו:

בת הכותן, מבית שאן / המולכת בלבן

בין עדרי שיחים עוברת / כרועה בין עדרים

לראשה עוטרים עטרת / הפרחים הלבנים.

השיר בוצע במקור ע"י "להקת איילון", ומי שרוצה לשמוע אותו במלואו, מוזמן להקיש בגוגל: "דן אלמגור, בת הכותןמבית שאן".

בשנת 1965 כבר לא קטפו כותנה ביד. הספקי הקטיף עלו מ- 800 דונם של קטפת חד-טוּרית לעונה; ל- 2000 דונם בקטפת דו-טוּרית לעונה; ל-3000 דונם לעונה ב-4 טורית; ו-4000דונם ומעלה בקטפת 6 טורית החדשה של ימינו.

השקיית הכותנה הבזבזנית בתלמים, הוחלפה בהמטרה באמצעות קווי צינורות שנגררו בטרקטורים לאורך השדות, ובהמשך, בטפטפות יעילות וחסכוניות במים. גם הידוק הכותנה ברגליים פינה את מקומו למהדק הידראולי שיָצר ערמות כותן מלבניות שנעטפו ביריעות צבעוניות, והוסעו לַמַּנְפֵּטָה על גבי משאיות "מובר" שהרימו אותן היישר מן הקרקע. ריסוס הַמַּזִיקִים באמצעות "גמלי ריסוס" הוחלף בריסוס מן האויר, יעיל, מהירו...מזהם.

מ-50 ק"גלעובד ליום בקטיף ידני, הִגענו ל-70 טוןלקטפת ביום, ובעתיד הקרוב ייעלם כל מערך הקבלה וההידוק מאחר שהקטפת החדשה מהדקת על סיפונה את "חבילת" הכותנה ומורידה אותה בשטח. היציאה של הקטפת בבוקר לשטח תהיה סולו, והחיסכון בציוד הֶקֵּפִי יהיה מהותי ביותר.

בשנות ה-80 הכותנה הפכה לענף המוביל בגידולי השדה. כל חלקה פנויה נזרעה כותנה, והֶקֵּף הגידול הארצי עבר את ה-600.000 ד'. מרבית הייצור הופנה לייצוא. אזור בית-שאן היה המוביל בארץ מבחינת הֶקֵּף הגידול, ומנפטות "סיב – שאן" ואחיותיהן היוו את תשלובת ניפוט הכותנה הגדולה בארץ. לא במקרה כונתה הכותנה בשם "הזהב הלבן".

למרבה הצער, עקב מפולתבמחירי השוק העולמי בתחילת שנות ה- 90, הצטמצם שטח גידול הכותנה לשפל של פחות מ-50.000 ד' בכל הארץ, ומעמק בית שאן הוא נעלם כליל. נעלמו "רכבות" ה"בלות" שקישטו את שדותינו בכיסוייהן הצבעוניים, ונסגרו המנפטות. בשנים האחרונות חלה עלייה במחירי הכותנה כמו גם במוצרי חקלאות אחרים. גם הגדלת השימוש במים מוּשָׁבִים שמתאימים מאוד לגידול כותנה, עשויה לתרום לַהֲשָׁבָתָהּ, ואולי עוד נראה שוב את הזהב הלבן בשדותינו.

פורסם בדף השבועי ערש"ק"חוקת"ט' בתמוז תשע"ב29.6.2012