מטע הזיתים וגילגוליו

זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ, בְּכָל-גְּבוּלֶךָ(דברים כח'40)

או:גִּלְגּוּלוֹ שֶׁל שֶׁלֶט (ר' סאלח שבתי)

את מטע הזיתים הראשון באזור נטע הטמפלר ארווין קוֹפּ, שחורבות ביתו עדיין מצויים ליד מעיין פדות, כמה מאות מטרים מצפון לכניסה לטירת צבי.

המטע הזה היה במקום שהיום'חורשת האקליפטוסים', בין טירת-צבי ושדה-אליהו.

קופ, גוי גרמני, היה כנראה חקלַאי מצליח, ובמטע הזיתים שלו הוא מצא זן חדש שכינה בשם "ערידה", כשמו של המעין שהשקה את המטע (הזן הזה עבר "גיור", ושנים רבות הוא נקרא "שדה אליהו") .

במהלך שנת 1938, עקב גנֵבות וחבלות אינסופיות של הבדואים בסביבה, ועקב 'הצטננות' היחסים בין בריטניה, ששלטה בארץ-ישראל, ובין גרמניה הנאצית, נמכרו לקרן הקיימת לישראל כל אדמות הטמפלרים בדרום בקעת בית-שאן, והמטע נמסר לטירת-צבי לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. לרכז מטע הזיתים התמנה נתנאל יוגב (אז באואר), שעבד קודם לכן בפרדס ("ירושה" מחוותו של מוסא אל עלמי, שהפכה ל'טירת-צבי') ובהדברת יתושים.

מאז ועד יומו האחרון היה נתנאל מזוהה לחלוטין עם הזיתים, נוסף לעיסוקיו האחרים, כממונה על הקריאה בתורה, לימוד בני מצוה את קריאת הפרשות וההפטרות, גבאי, ולעת מצוא, קריין בטקסיםו'בזמנו הפנוי', מגדל אתרוגים, קקטוסים וצבים (עם רעייתו רבקה, שכלכלה אותם בעלי-חסה).

מדי בוקר, לאחר תפילת שחרית, היה נתנאל יוצא למטע הזיתים כשהוא רכוב על אוֹפַנָּיו, חמוש בטוריה ובמזמרה, ומבלה את כל היום בטיפול במטע הזיתים ובהשקייתו.

כאשר ניטעו חלקות זיתים נוספות, כונהמטע קופ בשם "חלקה א'"; לידה הִציבו אנשי קק"ל שלט הנצחה עשוי פחצבוע, וכתוב עליו:"נחלת מוריס רוטנברג". כאשר הזדקנו הזיתים בחלקה, והיבולים ירדו, עקרו אותה, ולאחר כמה שנים נטעה שם קק"ל את חורשת האקליפטוסים. מיהו אותו מוריס רוטנברג? חיפוש מהיר באינטרנט מעלה שזהו שם נפוץ בארה"ב, אך מאחר שעל אחד מהם נאמר שהיה מראשי קק"ל שם, אולי זה הוא? מכל מקום, כאשר באו קרובי משפחתו לביקור, הֵזיזו את השלט המיותם אל חלקה ב', שניטעה משבצת אחת מדרום לחלקה א', ומשנעקרה גם היא, ושוב באו מבקרים, העבירו אותו אל חלקה ג', אך הפעם לא הסתפקו בשלט פח צבוע, אלא בנו מַצֶּבֶתאבןנאה ועליה לוח הנצחהמשיש, ולידה ספסלאבן. חלקה ג' נעקרה אף היא, ובמקומה נחפרה בריכת אגירה תפעולית (אופרטיבית) למֵי השקייה.

כלי חקלאי שחלף באקראי על יד המצבה הרס אותה כליל...

מתי יבוא המבקר הבא?

הזיתים היו מיועדים כולם למאכל ולא לשמן, ולכן נמסקו בידיים; הרוב בִּידֵי פועלים שכירים, והמיעוט בעזרתם של ילדי המשק ושל מחנות עבודה של בני-עקיבא בחופשת הקיץ.

כדי להגביר מוטיבציה בין הילדים, הכריזה ועדת החינוך על פרסים יקרי ערך למצטיינים, וכך חולקו הילדים לשלוש קבוצות, בכל אחת נציגים מכל הגילים. לילדי הקבוצה המצטיינת ניתן ציוד לטיולים (תרמיל, מימייה, חגורה וכד'). בדרך כלל הגיוס היה מסתייםב"שן ועין": יד או רגל מגובסת עקב התמוטטות סולם או קריסת ענף.

על הצלחת המבצע בשנת תשי"ג כתב בנו, כנראה אז מרכז ועדת החינוך:

עבודת הילדים במָסיק:בגלל סיבות שונות עבדו השנה הילדים במָסיק רק שבוע ימים.

בעבודה זאת השתתפו הבנים והבנות שבכתות ו' ז' וכל ילדי כתה ה', במידה והיו במקום והיו בריאים. יום יום עבדו אפוא 20-17 ילדים,כל יום עבדו כ-3 שעות וקיבלו כל שעה הפסקה של 10 דקות.

יש לציין שהילדים, כמעט בלי יוצא מן הכלל עבדו ברצון וברצינות. על אף זה, היו התוצאות דלות למדיי. לא הגיעו ליותר מ-9 ארגזים ביום השיא, והתפוקה הממוצעת הייתה 6-5 ארגזים.ההסבר לכך לפי עניות דעתי: אין להעסיק את הילדים במטע הישן, אשר בו העצים גבוהים ומסועפים. הילדים אינם יכולים להגיע לענפים הגבוהים. אם לוקחים בחשבון שבמטע זה ישנם זנים שונים, ואף הטובים שבהם אינם מצטיינים ביבולים גבוהים, הרי ברור שהספק העבודה לא יכול להיות גדול. בגלל מחסור בסולמות ובדים נאלצו להעסיק את הילדים על 3-2 עצים. את הפרי מהענפים הנמוכים מסקו במהירות ומכיוון שרק חלק מהם יכול היה לעבוד על הסולמות, הפריעו הנותרים אחד לשני.

אין ספק שרוחם של הילדים נפלה בהרגישם שההספק מועט בגלל תנאים אובייקטיביים בלתי מתאימים. אין תנאים אלה יכולים להנחיל לילדים גישה רצויה לעבודה.

אם אנו מעוניינים להבא להעסיק את ילדינו במָסיק, יש להעסיקם רק אצל העצים שבתוך השׂדרה במחנה, שיבולם יותר גבוה, ולהכין מראש סולמות ובדים במספר שיאפשר לפזר את הילדים בין הרבה עצים ולמנוע את ריכוזם בשטחקטן.

יששכר ב-ד [בן-דוד].(מתוך "בטירה" תשי"ג).

[ה"בדים" שהזכיר בנו, אינם אלא מַצְנְחִים משומשים מעודפי הצבא, שנפרשׂו סביב העצים].

לפני שנים אחדות נעקרו אחרוני עצי הזית במטע. נותרו רק אלה הפזורים כעצי נוי בשטח המחנה.

פורסם בדף השבועי ערש"ק"מטות-מסעי"ר"ח מנחם-אב תשע"ב20.7.2012