Rapoo- It solutions & Corporate template

ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים

אחרי מלחמת סינַי השתררה רגיעה יחסית, וַחֲדירות של מחבלים היו נדירות. אולם, בתחילת שנות ה- 60, כאשר התכניות לבניית "המוביל הארצי" החלו להתממש, שוב עלה המתח. גבול סוריה, הקרוב למקורות המים של ישראל, 'התחמם', ותקריות והתכתשויות עם הצבא הסורי הפכו לדבר יום ביומו. במקביל, החלו בניסיונות לפגוע במתקני מים שונים.

גם בטירת-צבי חובלו משאבות המים. בתגובה, גודרו המשאבות, והחברים נקראו מדי פעם לצאת למארבים למניעת חבלות.

יום העצמאותה-19 למדינת ישראל נחגג בטירת-צבי בטקס המסורתי שנקבע עוד בשנת תש"ט. אחרי תפילה חגיגית עם הלל בברכה, יצא כל הקהללמסדר שכלל הנפת הדגל, הַשְׁמָעַת פרקי תנ"ך, העלאת נס הקוממיות ושירת ההמנון.

למחרת, לאחר תפילת החג, יצאה שיירת האוטובוסים המסורתית לטיולי החג, לקיים מִצְוַת "קום התהלך בארץ"(בראשית יג' 17).

בטירת-צבי פעלה "השכבה הצעירה" שכללה את משוחררי הצבא, רווקים ברובם (אבל בתחילה נכללו בה גם זוגות נשואים מגרעין 'גאולים' עד בני 30, ובכל שנה דחו את הגיל, עד 35). בנות גרעין שח"ל ששהו אז בטירת צבי, תגברו את הרווקים (בעוד בני הגרעין מתאמנים ב"אימון המתקדם"). חברי 'השכבה הצעירה' הצפינו לעבר הגליל. בדרכם נכנסו לקיבוץ תל קציר, ומשם צפו על חלקות המריבה עם הסורים שהיו אז בחדשות. איש כמובן לא העלה על דעתו, שבעוד פחות מחודש יתייצבו חיילי צה"ל על הרמה ('הסורית', כפי שכונתה אז). באותה שנה מצעד יום העצמאות נערך בירושלים במתכונת מקוצצת, הן משום ששרר בארץ "מיתון כלכלי", והן משום שבהסכמי שביתת הנשק עם ירדן, נאסר להכניס לירושלים נשק כבד ומטוסים. במצעד השתתפה "נבחרת" מבנות הגרעין, ואחדים מ"השכבה הצעירה" כנראה היו "בעלי עניין", והם נסעו לצפות במצעד...

ללוי אשכול ראש הממשלה, שנכח במקום, הועבר פתק ובו הידיעה כי המצרים מתַגברים את כוחותיהם בסינַי.

למחרת הוכרזה כוננות, ונכנסנו ל"שָׁבועות ההמתנה" שקדמו למלחמת ששת הימים.

בטירת-צבי הוקמה "וַעדת מצב" שכללה את נציגי המזכירות ואת אנשי הביטחון. בעלון "בטירה במערכה" נדפסו הוראות לשעת חֵרוּם (אין תאריך):

הוראות בקשר להאפלה:

1. כל הציבור, ילדים, חברי הגרעין והחברים חייבים להתארגן לאפשרות של כניסה למצב של האפלה.

2. כל הבתים חייבים להצטייד באמצעי האפלה.

3. הערב ב- 20:30 תיערך ביקורת על ביצוע ההאפלה.

חתום: ברוך תור.

במקביל,הוראות לתפיסת מחסה:

1. בצאתך מהבית, כבה את כל האורות, ונתק כל מכשיר חשמלי פרט למקרר.

2. תפוס מחסה קרוב בשוחה, בחפירה או בעמדה. בבתים על עמודים, מתחת לבית.

3. בשעת התפוצצות, חפה בידיך על עורפך ואוזניך.

4. נצל כל הפסקה בהפגזה או בהפצצה, ואם אינך שומע רעש מטוס או שריקת פגז, התקדםממחסה למחסה לעבר המקלט המיועד לך.

כך תנהג במקלט:

1. היכנס במהירות, ותפוס מקום הרחק מהפתח, כדי לאפשר כניסה לבאים אחריך.

2.שב במנוחה! אל תגרום בהלה במוצא פיך!

3.אל תעשן.

4.הישמע להוראות אחראי המקלט.

הודעות:

1. יש לשים לב למכשולים, כמו חוטי טלפון, חפירות וְשׁוּחוֹת ביום, ובעיקר בלילה.

2.חופשות, רק בתיאום עם בנימין סימון.

3.חזרת מחופשה? התייצב במטה והודע על כך.

4.בהצלחה לבני י"ב הניגשים מחר לבחינת בגרות בתלמוד.

30.5.1967 - אמנון שפירא האחראי לקשר במחנה מדווח:הקשר הטלפוני במחנה עדיין לא מושלם. גדי הראל נקרא ליחידתו, נתן עמוּס, אליהו בלום משווק, ואנו מתקינים את הטלפונים בצוות מצומצם, כולל גבי רוזנפלד, שהפסיק לשם כך את לימודיו.

אנו מנסים לשקם כמה מכשירי טלפון אזרחיים שישמשו לטלפוני שדה. כמו כן, אנו מנסים לשחזר את הטלפונים ממלחמת העצמאות (הקרויים על שם אברהם הוכברגר שבנה אותם).

הבעיה העיקרית כרגע, חוטי הטלפון הפזורים במשק. בימים הקרובים אףנגדילאת מספר החוטים שחייבים לעבור במרחק הקצר ביותר, ולכן לא ניתָן להניחם לאורך הגדרות, כך שאין לנו ברֵרה אלא לְרַשֵּׁת את המחנה בחוטים הפזורים על הקרקע. פִּקחו עיניים והשגיחו יפה יפה בעת ההליכה בכל המשק.

זמן קצר אחר כך מתפרסמת ידיעה: "בינה הדר נתקלה אתמול בחוטי הטלפון הפזורים במחנה, ונפגעה. היא הועברה לבית החולים בעפולה. אנו מאחלים לה החלמה מהירה. זקוקים לך בינה!"

31.5.67 – מתחילים להגיע מכתבים מהחברים המגוייסים

כותב בודז'ה: נזכרתי שלא מסרתי לאף אחד את בדיקת העירוב ביום ששי. כיון שאיני יודע מתי אחזור, יש לבקש מדוד בלום שיעשה זאת, ויבדוק במיוחד את אֵזור הלולים עד בְּרֵכת השחייה.

ומעיר העורך: בודז'ה חושב שעדיין נשארו פרצות בגדר. תנוח דעתך בודז'ה, כל הפרצות נסתמו ואפילו השערים נסגרו.

הודעות:מהמטבח נמסר כי כל משפחה יכולה לאפות עוגה אחתלשבת. בתיאבון.

יש לשמור על מעבר חופשי במדרכות, ביציאה מהבתים ובכניסה למקלטים ובמוסדות ציבור!אל תחסמו באופַנַּיִם דרכים וגישות.

אימונים:מהערב אנו מתַגברים את האימונים. החברים חולקו לכיתות ויתאמנו בכל יום החל משעה 14:00 במשך שעתיים. ילדי כתות ח' ט' י' יעברו אימוני גדנ"ע בהדרכת יאיר הלוי.

שרה סימוןקיבלה שיחת טלפון מאחותה בארה"ב, שהִציעה לה להעביר לפחות את אברהמי וארנה למקום מבטחים בארה"ב. ההצעה נדחתה! לשאלת האחות, מה בכל זאת אפשר לעשות למענם, נענתה: "תשלחי מחזיקי מפתחות"...

בשיא המתיחות, ראש הממשלה, לוי אשכול, מחליט לשאת דברים לאומה ב"קול ישראל"(ברדיו כמובן. טלוויזיה – עוד לא הייתה!). למרבה הצער, הנאום שהיה אמור לעודד את אזרחי ישראל בשעת חֵרום, היה בשידור חי; ראש הממשלה התבלבל וגמגם, ובמקום לעודד, רק הגביר את המתח.

לעומתו, הרגיע את האזרחים האלוף במיל' חיים הרצוג (לימים, נשיא המדינה), שמוּנה להיות הפרשן הצבאי, ומִדי יום השמיע ברדיו פרשנות מקורית לתהליכים המתרחשים מסביבנו; וכאשר עבדול נאצר, נְשיא מצרים, התרברב מול טייסיו בביר גפגפה (לימים, שדה תעופה רפידים בסיני), באומרו, "אם ישראל רוצה במלחמה – אהלן וסהלן", טען מולו האלוף הרצוג, כי למען בריאותו האישית עדיף להיות בישראל ולא בשדה תעופה מצרי...

דברי הפרשן עודדו את המדוכדכים, אך המתח, לא פחת... להגברת המתח תרם גםגיוסם של חברים רבים ממשקי האזור שבמשך לילה אחד הניחו שדה מוקשים נגד טנקים בחגורה שחסמה את המעבר מדרום לטירת צבי.

פורסם בדף השבועי ערש"ק"כי-תצא"י"ג באלול תשע"ב31.8.2012

ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים

אחרי מלחמת סינַי השתררה רגיעה יחסית, וַחֲדירות של מחבלים היו נדירות. אולם, בתחילת שנות ה- 60, כאשר התכניות לבניית "המוביל הארצי" החלו להתממש, שוב עלה המתח. גבול סוריה, הקרוב למקורות המים של ישראל, 'התחמם', ותקריות והתכתשויות עם הצבא הסורי הפכו לדבר יום ביומו. במקביל, החלו בניסיונות לפגוע במתקני מים שונים.

גם בטירת-צבי חובלו משאבות המים. בתגובה, גודרו המשאבות, והחברים נקראו מדי פעם לצאת למארבים למניעת חבלות.

יום העצמאותה-19 למדינת ישראל נחגג בטירת-צבי בטקס המסורתי שנקבע עוד בשנת תש"ט. אחרי תפילה חגיגית עם הלל בברכה, יצא כל הקהללמסדר שכלל הנפת הדגל, הַשְׁמָעַת פרקי תנ"ך, העלאת נס הקוממיות ושירת ההמנון.

למחרת, לאחר תפילת החג, יצאה שיירת האוטובוסים המסורתית לטיולי החג, לקיים מִצְוַת "קום התהלך בארץ"(בראשית יג' 17).

בטירת-צבי פעלה "השכבה הצעירה" שכללה את משוחררי הצבא, רווקים ברובם (אבל בתחילה נכללו בה גם זוגות נשואים מגרעין 'גאולים' עד בני 30, ובכל שנה דחו את הגיל, עד 35). בנות גרעין שח"ל ששהו אז בטירת צבי, תגברו את הרווקים (בעוד בני הגרעין מתאמנים ב"אימון המתקדם"). חברי 'השכבה הצעירה' הצפינו לעבר הגליל. בדרכם נכנסו לקיבוץ תל קציר, ומשם צפו על חלקות המריבה עם הסורים שהיו אז בחדשות. איש כמובן לא העלה על דעתו, שבעוד פחות מחודש יתייצבו חיילי צה"ל על הרמה ('הסורית', כפי שכונתה אז). באותה שנה מצעד יום העצמאות נערך בירושלים במתכונת מקוצצת, הן משום ששרר בארץ "מיתון כלכלי", והן משום שבהסכמי שביתת הנשק עם ירדן, נאסר להכניס לירושלים נשק כבד ומטוסים. במצעד השתתפה "נבחרת" מבנות הגרעין, ואחדים מ"השכבה הצעירה" כנראה היו "בעלי עניין", והם נסעו לצפות במצעד...

ללוי אשכול ראש הממשלה, שנכח במקום, הועבר פתק ובו הידיעה כי המצרים מתַגברים את כוחותיהם בסינַי.

למחרת הוכרזה כוננות, ונכנסנו ל"שָׁבועות ההמתנה" שקדמו למלחמת ששת הימים.

בטירת-צבי הוקמה "וַעדת מצב" שכללה את נציגי המזכירות ואת אנשי הביטחון. בעלון "בטירה במערכה" נדפסו הוראות לשעת חֵרוּם (אין תאריך):

הוראות בקשר להאפלה:

1. כל הציבור, ילדים, חברי הגרעין והחברים חייבים להתארגן לאפשרות של כניסה למצב של האפלה.

2. כל הבתים חייבים להצטייד באמצעי האפלה.

3. הערב ב- 20:30 תיערך ביקורת על ביצוע ההאפלה.

חתום: ברוך תור.

במקביל,הוראות לתפיסת מחסה:

1. בצאתך מהבית, כבה את כל האורות, ונתק כל מכשיר חשמלי פרט למקרר.

2. תפוס מחסה קרוב בשוחה, בחפירה או בעמדה. בבתים על עמודים, מתחת לבית.

3. בשעת התפוצצות, חפה בידיך על עורפך ואוזניך.

4. נצל כל הפסקה בהפגזה או בהפצצה, ואם אינך שומע רעש מטוס או שריקת פגז, התקדםממחסה למחסה לעבר המקלט המיועד לך.

כך תנהג במקלט:

1. היכנס במהירות, ותפוס מקום הרחק מהפתח, כדי לאפשר כניסה לבאים אחריך.

2.שב במנוחה! אל תגרום בהלה במוצא פיך!

3.אל תעשן.

4.הישמע להוראות אחראי המקלט.

הודעות:

1. יש לשים לב למכשולים, כמו חוטי טלפון, חפירות וְשׁוּחוֹת ביום, ובעיקר בלילה.

2.חופשות, רק בתיאום עם בנימין סימון.

3.חזרת מחופשה? התייצב במטה והודע על כך.

4.בהצלחה לבני י"ב הניגשים מחר לבחינת בגרות בתלמוד.

30.5.1967 - אמנון שפירא האחראי לקשר במחנה מדווח:הקשר הטלפוני במחנה עדיין לא מושלם. גדי הראל נקרא ליחידתו, נתן עמוּס, אליהו בלום משווק, ואנו מתקינים את הטלפונים בצוות מצומצם, כולל גבי רוזנפלד, שהפסיק לשם כך את לימודיו.

אנו מנסים לשקם כמה מכשירי טלפון אזרחיים שישמשו לטלפוני שדה. כמו כן, אנו מנסים לשחזר את הטלפונים ממלחמת העצמאות (הקרויים על שם אברהם הוכברגר שבנה אותם).

הבעיה העיקרית כרגע, חוטי הטלפון הפזורים במשק. בימים הקרובים אףנגדילאת מספר החוטים שחייבים לעבור במרחק הקצר ביותר, ולכן לא ניתָן להניחם לאורך הגדרות, כך שאין לנו ברֵרה אלא לְרַשֵּׁת את המחנה בחוטים הפזורים על הקרקע. פִּקחו עיניים והשגיחו יפה יפה בעת ההליכה בכל המשק.

זמן קצר אחר כך מתפרסמת ידיעה: "בינה הדר נתקלה אתמול בחוטי הטלפון הפזורים במחנה, ונפגעה. היא הועברה לבית החולים בעפולה. אנו מאחלים לה החלמה מהירה. זקוקים לך בינה!"

31.5.67 – מתחילים להגיע מכתבים מהחברים המגוייסים

כותב בודז'ה: נזכרתי שלא מסרתי לאף אחד את בדיקת העירוב ביום ששי. כיון שאיני יודע מתי אחזור, יש לבקש מדוד בלום שיעשה זאת, ויבדוק במיוחד את אֵזור הלולים עד בְּרֵכת השחייה.

ומעיר העורך: בודז'ה חושב שעדיין נשארו פרצות בגדר. תנוח דעתך בודז'ה, כל הפרצות נסתמו ואפילו השערים נסגרו.

הודעות:מהמטבח נמסר כי כל משפחה יכולה לאפות עוגה אחתלשבת. בתיאבון.

יש לשמור על מעבר חופשי במדרכות, ביציאה מהבתים ובכניסה למקלטים ובמוסדות ציבור!אל תחסמו באופַנַּיִם דרכים וגישות.

אימונים:מהערב אנו מתַגברים את האימונים. החברים חולקו לכיתות ויתאמנו בכל יום החל משעה 14:00 במשך שעתיים. ילדי כתות ח' ט' י' יעברו אימוני גדנ"ע בהדרכת יאיר הלוי.

שרה סימוןקיבלה שיחת טלפון מאחותה בארה"ב, שהִציעה לה להעביר לפחות את אברהמי וארנה למקום מבטחים בארה"ב. ההצעה נדחתה! לשאלת האחות, מה בכל זאת אפשר לעשות למענם, נענתה: "תשלחי מחזיקי מפתחות"...

בשיא המתיחות, ראש הממשלה, לוי אשכול, מחליט לשאת דברים לאומה ב"קול ישראל"(ברדיו כמובן. טלוויזיה – עוד לא הייתה!). למרבה הצער, הנאום שהיה אמור לעודד את אזרחי ישראל בשעת חֵרום, היה בשידור חי; ראש הממשלה התבלבל וגמגם, ובמקום לעודד, רק הגביר את המתח.

לעומתו, הרגיע את האזרחים האלוף במיל' חיים הרצוג (לימים, נשיא המדינה), שמוּנה להיות הפרשן הצבאי, ומִדי יום השמיע ברדיו פרשנות מקורית לתהליכים המתרחשים מסביבנו; וכאשר עבדול נאצר, נְשיא מצרים, התרברב מול טייסיו בביר גפגפה (לימים, שדה תעופה רפידים בסיני), באומרו, "אם ישראל רוצה במלחמה – אהלן וסהלן", טען מולו האלוף הרצוג, כי למען בריאותו האישית עדיף להיות בישראל ולא בשדה תעופה מצרי...

דברי הפרשן עודדו את המדוכדכים, אך המתח, לא פחת... להגברת המתח תרם גםגיוסם של חברים רבים ממשקי האזור שבמשך לילה אחד הניחו שדה מוקשים נגד טנקים בחגורה שחסמה את המעבר מדרום לטירת צבי.

פורסם בדף השבועי ערש"ק"כי-תצא"י"ג באלול תשע"ב31.8.2012

tiratzvi abc
ab מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות