גשר טירת צבי

כולם שמעו על גשר שער הזהב ועל גשרים מפורסמים אחרים, אך מי יודע היכן הוא גשר טירת צבי?

ואכן, ליד צומת בית הספר שקד, על כביש בית שאן – טירת צבי, ניצב גשרון בטון ועליו חרוט שמו "גשר טירת צבי",

איך הגיע שֵם זה לגשר דווקא ליד שדה אליהו?

כאשר עלתה טירת צבי על הקרקע, בכא' תמוז תרצ"ז, לא היתה דרך למקום.

ביום העליה, נסעה שירה מבית אלפא כשהיא עוקפת את בית שאן. בדרך בית שאן – יריחו שאז היתה עדיין דרך עפר, פנתה השיירה דרומה, עברה את הכפרים פרוונה וסמריה. מדרום לסמריה, מאיזור צומת מירב של היום , נסע טרקטור רתום לדיסקוס ופילס דרך מזרחה לעבר חוותו של מוסא אל עלמי, שנקראה אז בשם א-זרעא שם הוקם קיבוץ טירת צבי. בעקבות הטרקטור נסעו המשאיות ועליהן ציוד הבניה. המעבר דרך שני כפרים ערביים היה מסוכן ביותר. פניות רבות של אנשי טירת צבי למוסדות הישוב לסלול דרך עוקפת, נדחו מחוסר תקציב.

ביח' אלול תרצ"ח, עלתה מכונית שהיתה בדרכה מקבוץ מעוז לטירת צבי דרך בית שאן, על מוקש ליד הכפר סמריה. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו חיים שטורמן, אהרן אטקין ודוד מוסינזון, ממנהיגי ההתישבות בעמק.

רק אז, אשרו המוסדות סלילת דרך לטירת צבי שתעקוף את הכפרים בערך בתואי הכביש של היום.

בסלילת הדרך, הועסקו גם חברי טירת צבי שאף חצבו אבנים ליד תל אבו פרג' כדי לרבד את קטעי הביצה שבדרך.

לצורך סלילת הדרך, היה צורך לעבור מעל תעלות מים בהן זרמו מימי מעינות הסביבה.

ליד צומת כביש הגישה לבית הספר שקד, נובע מעיין חישה שאז נקרא עין אום חישי (או חישיק). מי המעיין חצו את התואי המתוכנן לדרך ולכן נאלצו לבנות שם גשר. מי המעין הזה, הובלו בתעלת בטון קטנה לעבר "הבית האדום", ביתו של וילנד הטמפלרי ושרידיה נראים עד היום ליד הכביש.

היום, המעין כולו מנוקז בצנורות ולא נראית שם זרימת מים.

מכל מקום, צוות בנאי טירת צבי, יצק את הגשר וכמנהג הימים ההם, הנציח את פעלו על מעקה הבטון.

ניתן לקרוא על המעקה את הכיתוב "גשר טירת צבי, 8.1.1939,יח' טבת תרצ"ט.

כל העובר בכביש, יכול לעצור לרגע ולראות במו עיניו את הכתובת.

יש לציין כי בשנים ההן היה מקובל לחרוט על אתרים שונים את תאריך בניתם, לעיתים בתוספת כיתוב קצר. כך למשל, על גשרון בטון מעל תעלת מים שחברה את מעין פדות (שיח'ת פידה) עם אחת מברכות הבטון שנקזו את מעין הטירה (אבו פרג') בערך במקום בו נמצא היום שער הכניסה הראשי לטירת צבי.כך גם על בסיס הבטון העגול של הפעמון המיתולוגי שהוצב ליד חדר האוכל כדי לקרוא לחברים לארוחות, אסיפות או להזעיקם לכיבוי שריפות וכדומה.