דפי הנצחה

יהודה שמעוני ז"ל
יהודה נולד בתל-אביב לפני שבעים שנה, בט"ו בכסלו בשנת תרצ"ה .
ילדותו לא היתה סוגה בשושנים;כלכלית ומשפחתית. הוא גדל בתנאים קשים: במלחה"ע השניה בית הוריו הופצץ על ידי מטוסים איטלקים, ונהרס כליל. בגיל צעיר כבר יצא לעזור לפרנסת המשפחה.בשעה שחבריו הלכו לתיכון, הוא עבר כילד חוץ לקבוצת יבנה,והתערה בחברת הילדים, בקבוצת ילדי "ביכורים" .
מאוחר יותר יצא יהודה עם גרעין "גאולים", להכשרה בעין-צורים. הכשרה ,שבבוא העת הצטרפה לגרעין השלמה לטירת-צבי. כשנדרש,הוא התנדב "לצאת לאחוזים" לפיקוד נח"ל.
עם שולה ,בת הגרעין,זכה להקים משפחה ענפה הפזורה בכל רחבי הארץ.
הרי הגלבוע והרי הגלעד היו "עדים" לאהבת הטבע ,הארץ ונופיה, שהיתה טבועה בו.
אהבה זו זכו יהודה ואשתו , להנחיל לדורות הבאים:בנים ונכדים.
חייו של יהודה היו חיים של מאבק.לעיתים קרובות נאלץ להלחם כדי להתגבר על קשיים פיזיים ואחרים.אולם בעזרת חוש ההומור שניחן בו ובכוח רצונו החזק ונחישותו ,התגבר שוב ושוב על רב המכשולים.
יהודה היה אדם עם רגישויות רבות.
"ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו" (בראשית א' כ"ז)".
הייתה לו רגישות והערכה ליצירה – יצירת "יוצר כל" ויצירת אדם. הוא שאף להכיר ולהבין עוד ועוד מיצירת הבורא בטבע:עץ ואבן, ציפור ופרח, חרק,יונק וזוחל. הכרה מתוך קריאה מעמיקה בספרים והכרה בלתי-אמצעית בשטח, בטיול. הוא שאף להכיר את כל גווני פאר היצירה האלוהית – האדם – ונסע עם שולה למרחקים להכיר עוד בני אדם ותרבויות.
בעוד תחום הצטיין יהודה. הוא היה שחקן במה מעולה .הייתה לו נוכחות בימתית,יכולת הזדהות גבוהה, וחוש עיתוי יוצא מןהכלל.
הוא למד ונהנה מיצירותיהם של הנוצָּרים בצלם – ובין היתר – מהאמנות הנחשבת לרוחנית שבאומנויות – המוסיקה. כמה ידעו, שאותו שרברב מכוסה בוץ- היה חובב מוסיקה קלאסית,בעל שמיעה אבסולוטית.הוא מסוגל היה לשרוק יצירות שלמות..
יהודה לא הסתפק בהערכת יצירה ואהבת יצירה – הוא בעצמו היה יוצר רציני. אחת מפעולותיו של האמן – אולי חובתו של האמן - היא ל"תווך" לאחרים את מה שהוא רואה. לשתף אחרים בחוויה שהוא חווה. את זה עשה יהודה בכשרון רב בתחביבו העיקרי – הצילום.

יהודה השיב נשמתו למרומים בכ"ג טבת תשס"ה.
יהי זכרו ברוך.