דפי הנצחה

כולם קראו לה קוקה. כך התקבלה בקיבוץ טירת צבי מהקיבוץ השכן הקרוב, שדה אליהו. שם נולדה כרבקה בשנת תש"ו בכ"ג אדר ב' , בת ליעקב ושושה קולר, ממייסדי שדה אליהו. קוקה למדה בבית הספר המשותף. אח"כ שירתה כסמלת סעד בנח"ל, ולשנת שירות שלישית בחרה בתפקיד קומונרית של בני-עקיבא ב"הדר יוסף". שם העמידה סניף בני-עקיבא לתפארת. במרץ רב העבירה יחד עם הקיבוץ הדתי וההנהלה הארצית של בני-עקיבא החלטה להקים סניפים ב"ישראל השנייה" - ביישובי עולים ובעיירות הפיתוח.

את התואר בעבודה סוציאלית גמרה בבית הספר לעבודה סוציאלית בחיפה. קוקה נישאה ליאיר אבנון (בולי), ב-1976 בשדה אליהו בחתונה שמחה וגדולה.

עולמה היה מלא ועשיר. כוחה וידיעתה לנווט את ימיה ההולכים וכלים בדרך הנכונה ובכבוד הראוי, היו ללא ספק מכוח אישיותה ומבקיאותה במקצוע אותו בחרה מתוך הרגשת שליחות אמיתית – עבודה סוציאלית.

קוקה התחילה עבודתה כעובדת סוציאלית בעיר בית שאן, כאשר ד"ר הרמן יזם והקים מרפאות בבית שאן. קוקה פעלה רבות בקשרים בין המרפאה והמשפחות.

הקשר עם בית שאן נשאר גם אחרי, שקוקה עברה לעבוד בבית החולים "העמק" כעובדת הסוציאלית של המחלקה האורטופדית. הקשר התבטא דרך המחלקה להמשך טיפול, וגם בחלוקת כספי הצדקה שטירת-צבי נתנה, וקוקה הייתה זו שקבעה לאן יופנו, מתוך ההקפדה על העקרון-"עניי עירך קודמים".

שנות פעילותה אלה חפפו לשנים בהן נולדו הבנים והבנות לבולי וקוקה. בניה זכו לתמיכה טובה בעת, שהגישו עבודות מיוחדות בבית הספר ובלימודי מוסיקה ואמנות, בהם הצטיינו.

זכתה קוקה להשיא שלושה מבניה הבוגרים ,לראות נכדים, להשתתף במסיבות סיום בבית הספר, בצבא ובעוד מקומות.

עצב גדול ירד על קהילת טירת צבי עת הגיעה הידיעה על הסתלקותה, אף על פי שהחברים ידעו כי אלו השבועות והימים האחרונים לסבלה.

את הכל ליוותה הרגשת ההשתאות והפליאה לעוצמה ששידרה לסביבה. קוקה נאבקה משבוע לשבוע ומיום ליום להישאר בחיים, לקבל ולתת עוד ועוד, לא להפסיד את המשפחה הנהדרת, את החברים הקרובים ואת כל מה שקרה מסביבה.

עד המשבר של המחלה הקשה, הייתה קוקה פעילה בצוות בית החולים בעפולה. גם בקיבוץ מילאה תפקידים חשובים:ריכזה את ועדת הבריאות, ויצרה דפוסי עבודה בנושא זה.בנוסף הייתה פעילה במשך שנים בוועדת הצדקה.

מאמר שכתבה או ברכה שחיברה היו מושלמים. למרות מחלתה הקשה אספה כוח, ושלחה לידידיהָ דברי עידוד לקראת ראש השנה בשנה שעברה:

"כעת אני חולה, זה רצונו של הבורא שברא אותי בריאה, ורצונו כעת שאפיק תועלת ממחלתי, ואנצל הזדמנות (מהשרש ז.מ.נ) ללמוד ולהכיר עולמות שהיו נעולים בפני עד היום, וְשֶּלוּלֵא המחלה לא הייתי מגיעה אליהם. אני רואה בלימוד זה זכות. יש לי שפע של זמן להביט בכם, ללמוד אתכם, ולהבחין ביופי של פנימיותכם. אני מודה לקב"ה שזיכנו במשפחה ובסביבה אוהבת ותומכת שכזו".

קוקה השיבה נשמתה למרומים,וכך נגאלה מיסורים קשים ב ד' מרחשוון תשס"ז 26.10.0