זמן לא רב אחרי ההתקפה על טירת צבי, אברהם יפה מניר דוד, הקים את גדוד 13 שנקרא "גדוד גדעון" (בהמשך, החליף את אברהם יפה, אלן, משה חורין) חיילי הגדוד היו חברי הקיבוצים בעמק שהוקצו לכך ע"י מפקדי הישובים וסדרני העבודה.
לדוגמא, סיפר יששכר בן דוד(אז, בנו פנר)ממגויסי טירת צבי:יום אחד פנה אלי מקס ושאל (!?), אם אני יכול לנסוע ל"כמה ימים" עם המרגמה של טירת-צבי לסייע למושב בית-יוסף. ה"כמה ימים" האלה התמשכו חדשים ארוכים עד חתימת הסכמי שביתת הנשק...
בשבועות הבאים, עוד לפני ההכרזה על הקמת המדינה, במסגרת "מבצע גדעון", כבש הגדוד את העיר בית-שאן ואת שני הכפרים (פרוונה וסמריה) מדרומה. לאחר מכן, נפנו חברי המשקים והשתלטו על תילים שולטים בשטח כדי להבטיח את השליטה בשטחים שזה עתה נכבשו.
מספר מאיר א.(עם קצת שינויים ועריכה שלי. ר.א.)
בכא' תמוז תש"ח, ביום השנה העשירי לעלייתה של טירת צבי על הקרקע, נתפסו ללא קרבשלושהתִּלִּיםבדרום בקעת בית שאן: תל רדרה (היום תל שלם) מדרום לטירת-צבי, תל א-תום (תל תאומים) קרוב לשדה-אליהו (היום ליד היישוב תל תאומים) ותל מג'דע (תל מגדה) דרומית מערבית למאגר רשפים היום.
דבר זה נעשה במסגרת ההיערכות להפוגה שעמדה להיכנס, וכדי להבטיח, שכאשר יבואו משקיפי האו"ם לקבוע את השליטה בשטח, הם ימצאו שֶׁהַתִּלִּים בידינו.
כאשר הגיעו המשקיפים, נוצרו חילוקי דעות בין המשקיפים שבאו מהצד שלנו, לבין אלו שבאו מהצד הערבי, וסוכם שיעבירו את ההכרעה למפקדת כוחות האו"ם.
כאשר ההפוגה השנייה נכנסה לתוקפה, ונוכח מצוקת כוח האדם במשקים, הוחזרו למשקיהם הכוחות ששהו על התלים תוך ידיעה, שכאשר יגיעו משקיפי האו"ם, ייתפסו התלים מחדש.
במוצאי שבת כ"ד בתמוז תש"ח, נודע שמשקיפי האו"םיגיעו למחרת לקבוע מי מחזיק בתילים.
עם קבלת הידיעה, התקבלה הוראה לתפוס בהם מחדש לפני בוא המשקיפים.
מטירת-צבי יצאה לעבר תל רדרה כיתה בפיקוד סמל אפרים יעיר. הסיסמא: "התל שלנו!"
בהגיע הכיתה לאזור בריכות דרום (היום מדגה עין הנצ"ב), נפתחה עליהם אש מכיוון התל. הכיתה השיבה אש ובחיפוי שלושה (!) פִּגְזֵי מרגמה(זו היתה ההקצבה...)נסוגה לטירת-צבי.
בשני התלים האחרים היה המצב גרוע בהרבה.
כוח שיצא משדה-אליהו, בפיקודו של סמל אדם שנקל, מקיבוץ אבוקה, נתקל בירי כשהיה בשטח נחות לרגלי תל א-תום. מהאש נהרגו מרקו מורפורגו משדה אליהו ואדם שנקל, ורק הודות לתושייתו של אריה בן יצחק משדה-אליהו שתפס את הפיקוד לאחר נפילתו של אדם, הצליח הכוח להיחלץ, וחזר לשדה אליהו.
הכוח השלישי בפיקודו של סג"מ משה שטורמן מעין-חרוד, יצא לכוון תל מג'דע. גם כוח זה נתקל באש מטווח קרוב ונסוג לניר דוד. מאש זו נהרגו משה שטורמן ומיכאל ליטבק מניר-דוד.
יש לציין שהכוחות יצאו בידיעה שהתילים פנויים, ונעו בצורה מנהלתית.(היום היו קוראים לזה "כשל מודיעיני").
התברר, שהעיראקים , תוך הפרת ההפוגה, הם שתפסו את התלים.
נוכח אירועים אלו, רוכז כוח של מרגמות כבדות. בלילה הרעישו המרגמות את שלושת התלים. לאחר ההרעשה, יצאו הכוחות שנית. כאשר עלו על התלים, מצאו שהחיילים העיראקים נמלטו מאימת ההפגזה.
ילדי המשק, כל אותו הלילה, שהו במקלטים.
חברי טירת-צבי נשארו על תל רדרה עד לחתימת הסכמי שביתת הנשק. הם התמקמו בבנין טחנת הקמח שלרגליו, ועל התל עצמו השאירו רק שומרים ביום ובלילה, תוך שהם מתכתשים עם הצבא העיראקי שתפס עֲמָדוֹת ממולם.
ביום כ"ג באלול תש"ח (26.9.1948), בשעת שמירה בתל–רדרה,מצרור שנורה מעֶמְדות העיראקיםנפגעונהרג אברהם הבר, חבר נוער ד' בטירת-צבי ששמר בתורו על התל.
תלים אלה, קבעו בסופו של דבר את גבול בקעת בית-שאן הקרוי היום "הקו הירוק". גבול שנשאר 19 שנים עד שנפתח במלחמת ששת הימים.
המעיין הנובע לרגלי תל רדרה (היום תל שלם) נקרא "עין אברהם" על שם אברהם הבר (וזאת ביזמת חבריו לחברת הנוער).
על תל תאומים הוקמה סככת תצפית (ביזמת יונתן בשיא), ובה שלט המספר על הקרב.
התמונות מאתר "ונזכור את כולם" של משרד הביטחון.
פורסם בדף השבועי ערש"ק"כי-תשא"ט"ו באדר תשע"ב 9.3.2012שנה כ"ו גיליון 21
